looking for freedom

-שנת 1860,המערב הפרוע טקסס-

לבשתי את שמלת הסמרטוטים שלי,קולעת 2 צמות משיערי החלק שגוונו שחור כלילה במדבר אותם ירשתי מאבי המנוח.
מחשובותי נדדו למרחקים,חלמתי שאני דוהרת על לונה,הסוסה השחורה שלנו במערב הפרוע,שעירותי מתבדרות ברוח החמה של המערב וטעם החופש והנאות מניע אותי לדהור למרחקים ולחקור את העולם
כמו שאני ואבא חלמנו לעשות יחדיו.
אך למרות כל הרצונות וההבטחות שלי לאבי שאני היה שמחה,שהיה חופשיה התבטלו כי הייתי כלואה ,כלואה בתוך כלוב המרירות והכאב.
"ילדה מפגרת ועצלנית שכמותך בואי לפה" צעקותיה של אימי,ג'רדין הדהדו בצריף הזול שלנו.
"כן אמא?" שאלתי בפחד רב,מרכינה את ראשי כדי לא להביט באותם עיניים כחולות עמוקות וזועפות,העיניים שירשתי.
"אמרתי לך לקנות לי ולג'ון את הוויסקי המשובח יותר ואת מביאה לי את הדבר הנבזי,המגעיל והזול הזה?" שאלה בכעס,זורקת לעברי את הבקבוק אשר היה חצי ריק.
שפשפתי את ידי אשר ספגו את המכה הכואבת ,מביטה בעייני אימי "מצטערת פשוט עם הייתי קונה את היקר יותר לא היה מספיק ללחם ,הרי עבודתי במכרה אינה מספיקה לכולנו" סיננתי בכאב ומיהרתי לנקות את שברי הזכוכיות לפני שתקרא לג'ון להכות אותי.
"אז השבוע היית מסתפקת בחתיכת לחם אחת,לא היה קורה לך כלום כפוית טובה." סיננה בשנאה רבה,מתקרבת לעברי ומושיטה את ידה בשביל להכות אותי,כמו תמיד.
"תלמדי להבא" סיננה לאחר שהכתה אותי מספר פעמים עם השוט או כמו שכינתה אותו "המעניש".
מיהרתי למראה,מורחת משחה מעשבים שאספתי על הפצע שנוצר ליד עיניי כדי שלא יזדהם ולהניח עליו פיסת בד.
התיישבתי על כיסא העץ אשר מונח מול החלון,מביטה בנוף אשר כלל חול ו הקקטוסים הירוקים המרהיבים אשר מולאו בפירות ורדרדים קטנים.
"אוי-לא אני יאחר למכרה" סיננתי בעודי מבחינה בשמש שנראתה בוהקת במיוחד,השעון של המערב.
החלפתי במהירות את שמלת הבית במכנס קצר ודק,מוזנח וחולצה לבנה מבד ישן שמצאתי בעליית הגג.
אספתי את שיערי הארוך בפיסת גומי קטנה שמצאתי ומעל לבשתי כובע בד .
———————————————-
"היי ג'ק" סינן לעברי גודריק,אחד מעובדי המכרה.
הנהנתי לעברו וניגשתי לארדיק,מנהל העבודה אשר חילק את התפקידים לפי רמת הכוח.
"קח השגתי לך את העבודה עם הכי הרבה מטילי כסף אך הכי מסוכנת לצערי" סינן לעברי,מעביר את המפה הקטנה בסתר כדי שלא יבחינו העובדים האחרים.
"תודה רבה אדוני,תודה על הכל" חייכתי ,לוקחת את המפה וניגשת לאחד מתאי הברזל אשר שימשו כרכבת והובלה של מטילי זהב.
לאחר דחיפה קלה קפצתי לבפנים,אוחזת בצדדים בחוזקה ומחכה להגעתי למקום המסומן במפה.
לאחר שהרכבת המאולתרת נעצרה ירדתי ממנה בעדינות כדי לא ליפול,מוציאה את הכובע אשר מסתיר את זהותי כבת ומשחררת את שיערי לאוויר המטונף ששר מתחת.
שנאתי להסתיר את היותי כבת אבל בחיים לא ארוויח מספיק כסף ככה,לא ללחם ובטח לא לאלכוהול
כי במערב לא מקובל לעביד בנות.
התבוננתי בשרטוט המפה והלכתי לפי הסימנים למקום היעד.
שהגעתי למקום הוצאתי את הכלי עבודה שלי והתחלתי להכות בקיר במטרה למצוא שלל.
לאחר עבודה כואב ומעייפת של חמש שעות בהם הצלחתי להוציא שלל יפה של זהב ושלל של סימנים כחולים וכואבים
עלתי חזרה למעלה,למקום מפגש העובדים.
שהגעתי הגשתי לארדיק את השק הכבד ויצאתי לכיוון ביתי,מחויכת מעשר מטבעות כסף שנוספו למשכורתי החודשית.
———-
הגעתי הביתה,מחליפה לשמלה הסמרטוטים שלי ללא מקלחת,לא שלא רציתי פשוט לא היה לי תכסף למים מיותרים.
בדיוק שפשטתי את בגדי ג'ון נכנס לבית,נועל את הדלת ומתקרב אלי ,מבט חשוד עלה על פניו.
הוא נעמד מולי,מעביר את ידו החמימה על גופי החשוף.
ניסיתי להתחמק אך הוא תפס אותי בכוח,משכיב אותי על ערמת החציר ששימה לי כמיטה ומנשק אותי.
ניסיתי הכל כדי לגרום לו להפסיק אך כלום לא עזר,כל הדברים האלה הובילו לזה שהוא מכה אותי כל פעם שזזתי.
לפתע נשמע דפיקה בדלת כאשר לא היה מענה הדלת נפתחה ברעמה גדולה.
זאת הייתה אימי,מביטה בי מלמעלה במבט כועס.
"איך את מעזה לגנוב לי את הבעל זונה שכמותך" סטרה לי,לא ראתה כי הוא האשם.
"זה הוא היה לא אני תאמיני לי" בכיתי.מתחננת לסליחה אך היא אמינה לו ,אך ורק לו.
היא תפסה בשערותיי בחוזקה,מובילה אותי לכיוון הדלת הפתוחה לרווחה ומעיפה אותי בכוח.
"מהיום את תחיי בחוץ כמו כלב,עם תברחי ג'ון ימצא אותך ויהרוג אותך" סיננה,נועלת את הדלת ומשאירה אותי לקפוא למוות.
ככה הייתי בחוץ כחמש שעות בערך,מחבקת את עצמי כדי לשמור על השפיות בקור המדבר.
מחשבות רבות עברו בראשי,כמו שהבטחתי לאבא לטייל בכל מחיר ולמצות את חיי.
הבזיק בי רעיון.
מיהרתי להביט בתריסים,מבחינה כי אימי ישנה שינה עמוקה ומיהרתי למחסן הרערוע שלנו.
שלפתי ממנו את חומרי השתיה הזולים שאמא אגרה בשביל ג'ון והתחלתי לשפוך אותם על ביתנו,הצריף העשוי מקש.
לאחר שסיימתי לשפוך את תחולתם של עשרה בקבוקים מיהרתי למצוא שתי אבנים אשר שפשפתי בכוח עד שנוצר גיצים ותוך שנייה הבית עלה באש.
חייכתי למשמע הצעקות של אימי וג'ון אשר נשרפים בחיים ממש כמו שעשו לי כל חיי כמעט.
מיהרתי לעלות על לונה,סוסתנו היחידה שלא נמכרה עדיין ולדהרתי למרחקים.
נהנת מהרוח שעוטפת אותי ובעיקר ניחוח החופש.
"אני חופשיה" קראתי לחלל הריק,שמחה.