De Ja vu

הרגלים נעות מהר, הנשימה כבדה. אני בורחת מהם, רק שלא ישיגו אותי. כי זה יהיה הסוף. למה עשיתי את זה בכלל? אני מזועזעת מעצמי. לפתע הנוף משתנה, משדה פתוח ליער צפוף. אני מאיטה, יהיה להם קשה יותר לתפוס אותי פה. אני עדיין לא מבינה למה נכנסתי לחדר המטופש ההוא. למעבדה. פעם הייתי ילדה טובה…. נגעתי שם באיזה משהו… ואז היה אור לבן.. זה כל מה שאני זוכרת כרגע. זה היה אתמול, אבל נדמה כאילו אני רצה כבר ימים..

אני מחליטה להקים מחנה ללילה. שוכבת על העשב הרך ביער, אני נרדמת בקלות.

יש לי תחושה משונה. אני רצה פה, בשדה הפתוח. למה זה כל כך מוכר? אני בורחת מהם. למה נגעתי בכפתור ההוא? זה הרי היה רק אתמול, אבל יש לי הרגשה כאילו כבר ברחתי מהם ימים…. לפתע הנוף משתנה, אני עכשיו ביער צפוף.

אני מחליטה להקים פה מחנה ללילה הזה.

אני רצה. מנגבת זיעה מראשי. בראש שלי תקועה מחשבה עמומה שעשיתי את אותו הדבר אתמול. ושלשום. אני מסלקת אותה מראשי.

אני כבר בטוחה. אני עושה את אותו הדבר כבר שבוע. זהו מעגל בלתי ניגמר. ריצה, שדה, יער, מחנה וחוזר חלילה.

אינסוף.