החשוב מכול

אני מאמין שבעולם כשלנו, מקום בו האל והדת מאבדים את ערכם בעייני החברה, אנו מוכרחים לקבל את הרעיון שלחיים יש ערך באשר הם חיים – לא בגלל שהם יצירה מופלאה של איזו ישות תבונית הנשגבת מבינתנו, או בגלל שיש להם מטרה או משמעות נעלה כלשהי, אלא פשוט בגלל שהם חיים – דבר נוסף שאת מהותו איננו לגמרי מבינים עד הסוף. אנחנו מחליפים סיבה לא מובנת אחת לחשוב שלחיינו ישנה משמעות בסיבה לא מובנת אחרת – זה נקרא נאורות, ואני מניח שניאלץ להסתפק בזה, לפחות עד שנצליח להבין למה באמת אנחנו חשובים כול כך, או עד שאיזה דבר אחר בעל חשיבות יגרום לנו להפסיק לחשוב ככה, כנראה בכך שיכלה אותנו עד לאחרון.
כך או כך, אני, ככולם, מייחס חשיבות לכול צורות החיים באשר הן צורות חיים, ומכבד את זכותו של כול יצור לחיות, פשוט כי לחיים יש ערך בעייני. אך צורת חיים אחת שבאמת אינני מסוגל לסבול היא היתוש, ובהתחשב בכך שלאחד שבחדרי נותרו מן סתם לכול היותר כמה ימים לחיות, ובכך שעליי לסבול די והותר במשך שבוע העבודה הקרוב גם ללא עקיצות מעיקות וקולות זמזום מטרידים ומדירי שינה, אני מוצא את הריגת היצור דבר הגון ומוצדק למדי לעשותו. מבחינתי, החשבון הוא פשוט: האם רחמים על היצור יעזרו לי לישון בלילה כך שלא אאחר לעבודה מחר? – בהחלט לא! האם קיצור חייו, הקצרים בכול מקרה ימנע ממני עוד סבל בחיי הארוכים ומלאי היגון בלאו הכי – נראה שכן. אז אני מניח שאין מספיק מקום בעולם עבור שנינו, עבור החרק הקטן ועבורי, כך שזה או הוא או אני, למרות שבכול הכנות, כיוון שאין ליצור המסכן ולו סיכוי קלוש שבקלושים מולי, כנראה שהעניין מסתכם בכך שזה אני. זוהי אכזריות הכרחית, החזק שורד – זוהי משמעותם של החיים, זהו הקו המנחה העיקרי בעולם ללא אל, בעולם בו שולט הטבע הפראי. זהו חוק היסוד שיש לזכור בכול מצב, החל מהתקלות ביצור מטריד כיתוש ועד לקרב לחיים או למוות. אכזריות – היא המטבע העובר לסוחר של הטבע, שיטת התשלום היחידה המתקבלת בחיים האלה.
הדרך הטובה ביותר להשיג משהו בעולם הזה, היא בלי לשאול אף אחד. אם אתה רוצה משהו – תצטרך לקחת אותו, בדרך כלל ממישהו, או ממשהו, ובכוח.
החברה האנושית, הנורמות החברתיות, ערכים מוסריים – כול אלו הינם רק עוד מכשולים העומדים בין האדם לבין רצונו. חוקי החברה, נועדו רק כדי לשמור את האנשים בעלי הכוח בעמדת הכוח, וכדי להשאיר את האנשים שאין להם הרבה ממנו, במצבם הנוכחי.
אז בעולם כשלנו, אם אינך הורג בשם הדת שלך, או בשם החירות והחופש להרוג בעבורה, אותו חירות זו מקנה לך, אם כבר, אז באותה המידה אתה יכול להרוג בשם הרצון שלך לחיות – הרצון שלך לחיות יותר טוב, ועל חשבון האחר. כי בסופו של דבר, עד כמה שאנחנו מעריכים את החיים באשר הם חיים, גם ללא אל או מטרה עילאית – החיים שלנו עצמנו תמיד יבואו לפני אלה של אחרים, ואם הערך של חיינו שלנו חשוב לנו מספיק כדי להמציא סיבות ותירוצים לקיומו, סיבות כגון האל, מטרת החיים, או היות החיים חשובים בפני עצמם, כאשר סיבות אלה בפני עצמן הינן דברים שראוי להרוג עבורם, אזי ערך חיינו מוכרח גם הוא להיות חשוב מספיק כדי להרוג עבורו ללא שום סיבה נוספת.