זאת הפעם הראשונה שאני מעלה לאתר, ואני צריכה ביקורת כנה. אבל תוכלו להיות קצת גמישים איתי, אז אני מקווה שתהנו.
עצמתי את עיניי, וליטפתי את פרוותו הרכה והדוקנית. לא פחדתי אבל בכל זאת ידיי רעדו. המתח ששרר בנינו גרם לליבי להחסיר פעימה, ועוד פעימה. הוא טחב את אפו הארוך תחת בית השחי שלי. הרגשתי את חמימות נשימותיו ממלאות את מעילי ודוקרות את עורי. בבת אחת הוא פקח את עיניו והתרחק. החמימות התחלפה בקור חודר עצמות, עינייו האדומות חדרו לתוכי. חזו הרחב עלה וירד, הוא חשף שיניים חדות. הרגשתי שגופי מתלהט המגן שעטף אותי החל להתפוגג, אני לא אוכל לגעת בו יותר, הוא ינסה לתקוף אותי כאילו שאני האויב שלו…מישהו אחר. עיניי הסגולות נחו עליו מנסות להגיד לו שזאת אני, שאני לא השתנתי. הושטתי לו את ידי וגרגור נפלט מפיו ואחריו נהמה מקפיאת דם. ״טראגוס, זאת עדיין אני״, קולי רעד. התקרבתי אליו בצעדים מגושמים, כפות רגליי התחפרו בשלג העמוק. טראגוס נשף בעצבנות. ״קדימה ילד״, דמעה חמה זלגה על לחי. הוא רחרח את האוויר הקר. אני יודעת שהוא לא זיהה את הריח שלי יותר. הוא הרכין את ראשו, ארבעת רגליו התיישרו. ידעתי שהוא עומד לתקוף, דמעות זרמו מעיניי. הוא זינק קדימה, לא זזתי. לא יכולתי לשלוף את הפגיון לנעוץ אותו בליבו. רק עמדתי קפואה. לפתע נאמה צווחנית פילחה את האוויר. הוא עף הצידה וגופו העצום נחבט בעץ. הוא צנח על השלג הרך וילל, השלג החל להיספג בדם כחול. ״טראגוס!״, צווחתי. רצתי אליו במהירות ורכנתי מעליו. מבטי חיפש בפראות אחר הדבר שעשה לו את זה. לפתע ראיתי דמות חשוכה מבין העצים, כתפיה נעו במהירות מעלה ומטה כאילו נשמה. הבטתי שוב על וראגוס הזאב הענק והמיפלצתי ששכת לחקי כל כך שבור וחסר אונים. עיניו האדומות נצצו. פני היו רטובות מדמעות. נגעתי בחץ שהיה נעוץ בצלעותיו ויללה כואבת נפלטה מפיו וגרמה לגופו לרעוד. ״הוא תקף אותך״, שמעתי את קולו של פיטר מאחורי. סובבתי את ראשי בתנועת ראש חדה. כתפיו הרחבות היו מתוחות ראיתי שהוא רעד. ידו הבשרנית אחזה בקשת גדולה. ״פיטר!, איך יכולת?״, הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף לצלעות. ״הוא גוסס״, לחשתי. ״הוא תקף אותך״, הוא המשיך לאמר.קווה שתהנו.