Animal war

"אתה חייב לעצור אותם, אתה מחרחר פה מלחמה" התחחננה האישה בשמלה הלבנה. שערה החום אדמדם התעופף בפראות ברוח החזקה ועל סף עיניה הירוקות עמדו דמעות. זנב השועל שבגבה נע ללא מנוח. "אני מצטער לופיקס, אך כל עוד אתם השועלים תמשיכו לעבור על החוקים, אני אורה לבני האריות לטפל בעניין" ענה האיש. על ראשו הונחה פרוות ראש של אריה. עיניו החומות נשארו אדישות למראה לופיקס הבוכה. "אבל ארליון, לרצוח ילדה קטנה על גניבת מזון?! אתה לא חושב שזה מוגזם?!" קראה לופיקס בכאב ופרצה בבכי. "פשע הוא פשע, בין אם זה רצח, אי תשלום מיסים או גניבה. אני רוצה לשמור על סדר בממלכה, אך בנייך גורמים להרס וכאוס, על כך לא אוכל לשתוק ואפעל בחומרה רבה" ענה ארליון. בקולו נשמעה נימת כעס, עיניו החומות רשפו בכעס וזנב האריה שלו נע מצד לצד. "אם לא תעצור את הטבח הזה עכשיו, אני מודיעה לך שאעזוב את דמיגואוס, ואורה לבני לעזוב את ממלכת ארליון. לא נקבל ממך הוראות יותר" אמרה לופיקס ומחתה את הדמעות מעיניה. היא ליטפה את תליון שועל הזהב שלה. זוג אוזני השועל שהסתתרו בשערה הזדקפו לפתע. "לשועלים נמאס לשתוק! נמאס לחיות תחת דיקטטורת האריות! ואני לא היחידה, איתי נמצאת גם ראלוביט והארנבים ונארגווף והזאבים!" הוסיפה לופיקס. "אם כך רצונכם, עשו זאת. אך דעו כי זו תיקרא בגידה בי ובניי ירדפו אתכם עד כלותכם!" שאג ארליון. טון דיבורו הרעיד את קירות הבניין. "בני מעדיפים למות במלחמה על עצמאותם מאשר לחיות בפחד מפני האריות שיבואו להרוג אותם על אי תשלום מס!" נהמה לופיקס. היא הסתובבה לאחור ויצאה מהבניין. לאט לאט היא התכסתה בערפל עד שנעלמה לגמרי. "היום…" היא לחשה, "מתחיל עידן חדש… "