3 נשים ורחוב ירושלמי

על נשים ברחוב ירושלמי.
3 נשים הולכות ברחוב ירושלמי.
בת 20,בת 40 ובת 60.
בת 40-בשמלה שחורה ארוכה ורעלה שחורה שממנה מציצים העיניים ,האף והפה.ללא חיוך.
בת 20—במכנסיים שחורים, חולצה בהירה ורעלה לבנה שמכסה שיער וצוואר.
(רעלה . מהשורש רע לה?)
בת 60—בחצאית מלטפת מדרכה,חולצה ארוכה ושביס שמכסה שערות.

הצעירה לא מדברת כמעט.אבל מבינה ערבית.
המבוגרת מדברת עברית.
בת ה40 מבינה עברית ומתרגמת לערבית. ובחזרה-מתרגמת את הערבית לעברית.

הצעירה מפוחדת.מליפול. מלפגוש מכרים שירחמו בקול רם.
בת ה40 מפחדת משוטרים. שיעצרו לבדוק. שידברו בגסות.
המבוגרת מפחדת מסכינים. שישלפו.

הצעירה אוחזת במקל של אנשים עיוורים.
אמא שלה,מחזיקה תיק, ושקיות,ועוד תיק.
למבוגרת תיק על הגב. סוחבת בתוכו הרבה קורות חיים של אנשים עיוורים.

המבוגרת מורה לצעירה איך להחזיק נכון את המקל. איך לבדוק מתי שפת המדרכה קרובה מידי אליה.היא מורה לאנשים עיוורים.
בת הארבעים היא האמא שדואגת. לעצמה– שלא תיפול. שלא תתבייש יותר מידי.
היא גם דואגת תמיד לבת העיוורת. ומה יהיה איתה.
הצעירה עסוקה בלשרוד. על המדרכה.ובכלל. צעירה מידי מכדי לתאר את המשך החיים.
והמורה משגיחה על המקל והאוחזת בו.
עד כאן השוני.
והדומה?
כולן ירושלמיות. מדורות.
כולן רוצות לשקם את מי שלא רואה בעיניים.
כולן דואגות לעתיד.
כולן נשאו תפילה-אנא ה, הצלח שיעורנו.תן ברכה בדרכנו.

לכולן אותו אלוהים .ששוכח לשלוח לנו את מלאך השלום.
אולי המלאך מפחד?מהמקל?מחסרון שפה משותפת?
לאלוהים הפתרון.
ולנשים השווה והשונה.