…

כשאני מתלוננת תמיד אומרים לי שאני מוצלחת, מצחיקה, כנה ומדהימה…
שמגיע לי מישהו טוב ואני רק צריכה לחכות לו, אבל כמה אפשר לחכות?
כל מי שפגש אותי ודיבר איתי היה בטוח שאני בוגרת בשנתיים שלוש ממה שאני, אבל ברגע ששמעו את הגיל הם נרתעו… למה?
לפעמים אי הודאות עדיפה מהידיעה, ברגע שמבינים שאני לא ככ מבוגרת השיחות פשוט נכבות, הופכות לסתמיות עד שהופכות ללא קיימות.
אם אני ככ מוצלחת ויכולה לקבל את מי שאני רוצה, אז איפה הוא?!
אני רוצה מישהו לדבר איתו, שיהיה האהבה הכי גדולה בחיי אבל גם חבר טוב.
אני לא רוצה חתיך הורס, אני רוצה בן אדם טוב, מישהו שאני אלך איתו לים ויגיד לי שאני שווה, שלא יצחק על סימני המתיחה שלי כי הוא יבין שזה טבעי ויפה, שזה הופך אותי לנמרה…
אני רוצה מישהו שיהיה לו ראש, שאפשר יהיה לדבר איתו על כל נושא בעולם. שיהיו לו ביצים לריב איתי אבל גם שינסה להבין.
אני רוצה מישהו כמוני, שיאהב אותי ואני אותו-אהבה טהורה ותמימה… זה הכל