2.Love

היא לא הייתה בטוחה בכלום באותו רגע.
הוא ישב לידה, גבו זקוף, והיא נשענה על כתפו. היא הפגינה חביבות אבל היא עדיין לא ידעה כלום. מבטה תמיד היה ציני, כאילו היא צוחקת על העולם ועל מר גורלה. אבל המבט הזה יכול להטעות אנשים. באותו רגע היא נלחמה בסערת רגשות בראשה. היא ידעה בבירור שמה שהיא עושה כרגע זה לא בסדר, אסור אפילו. היא החשיבה את הרגשות שלה בתור בגידה. בגידה בעצמה. היא אמורה לשמש בתור דוגמה, היא אמורה להיות חזקה ולעמוד על שלה ועכשיו היא מתאהבת! והרגש הזה זעזע אותה כל כך. רגשות חזקים נראו בעיניה בתור חולשה וששום דבר טוב לא יצא מזה. אבל היא עדיין המשיכה, היא הלכה בדרך חשוכה וארוכה לקראת הלא נודע. היא ידעה בבירור שלא משנה לאן הדרך תפנה היא תיפגע. היא רצתה להמנע מזה, אבל זה היה חזק ממנה.
"אהבה כזאת תוליד מפלצות, לא כדאי לך. שארי במקדש שלך. אל תסתכלי עליו. נשקי אותו לשלום ותפרדי ממנו. תני לו ללכת. תני לו להיות מאושר סוף סוף." היא חזרה על זה שוב ושוב אבל עדיין היה בו משהו שהיא לא יכלה לעזוב. לפעמים הוא הבין אותה אפילו שלא ידע בדיוק מי היא.
כשהוא ישב לידה, באותו רגע, היא נהייתה מודעת יותר ויותא לחום גופו ולנשימותיו. הוא לא אמר דבר. והיא ידעה שהיא אוהבת אותו ולא יכולה שלא לחוש צער על זה.