156240010

הרגתי אותה.- זה נכון. ואומנם היא פרפרה הרבה, והתיזה המון דם, אבל אני הורג עשרות כמוה מדי יום, וכמעט כולן מפרפרות ומדממות, ועם זאת,- אף אחת מהן עוד לא באה לי בחלום, עד שהיא הגיעה…
לא חשבתי עליה בכלל מהשחיטה ועד שהלכתי לישון.- היא הרי הייתה סתם עוד פרה אחת מני רבות: בבוקר מנשנשת חציר, ובערב מוגשת על צלחת. ככה זה עובד, ותפקידי שלי הו לדאוג לשינוי הזה בסטטוס שלהן,- מיצורים נושמים עם תחושות, לארוחות ערב טעימות.
אבל אף אחת מהן לא באה לי בחלום, עד שההיא הגיעה. המספר שלה היה 156240010.

בהתחלה, אחרי שנרדמתי, פשוט חזרה לי לראש התמונה של השחיטה: איך שהסכין חדר לה לצוואר כמו לחמאה, איך שהיא נפלה בכבדות, ואיך שהיד שלי החליקה בטעות לתוך הפצע הפתוח, כשניסיתי להזיז את הפגר, והרגשתי לשנייה כאילו שהיא עוד נושמת.
במציאות, מיד הבנתי שזאת אשליה שנוצרה כתוצאה מזרימת הדם הטרי, והמשכנו לבתר אותה כמו כל פרה אחרת שצריך להכין לאכילה. אבל בחלום, המשכתי לאחוז לה בקנה הנשימה, והיא המשיכה לנשום. ופתאום היינו לבדנו באולם גדול,- מואר במאות נרות ריחניים. ובעוד שראש הפרה נשאר כשהיה, גוף הבהמה התחלף בגופה הערום החלק והענוג של נערה צעירה. שרשרת כסף נחה על שדיה הקטנים, וכפות רגליה היחפות הנקיות, התנועעו כנוצות לצלילו של עוגב זקן ומיומן, שהתנגן לו אי שם.
אחזתי בה בידי המלוכלכות.- השמאלית על גבה הזקוף העדין, והימנית אוחזת את ידה שלה, שכמו עוצבה בידיי מומחה להיות רכה ונעימה ככל שרק אפשר.
גופה היה גוף נערה, וראשה היה ראש פרה, ומספרה היה 156240010.

רקדנו שם, אני והיא. רקדנו לאט לקולו המעודן של העוגב, ולאור הנרות המרצדים. היא זזה בקלילות, כמו ציפור או כמו מלאך, ואני נגררתי אחריה בכבדות כמו גוש בטון.
היא הסתובבה במקום בחינניות, ואז נתנה את עצמה בזרועותיי, הניחה לשרירי הקשים לתמוך בגבה העירום, והנפילה אחורנית את ראש הבהמה שלה. צווארה הארוך, הענוג, נמתח ונתקשט מולי. הוא היה צוואר נערה, אך פרוות בהמה דקה עטפה אותו. הגרוגרת שלה בלטה מהצוואר כמו נבט שרוצה להגיע אל השמש, ובעוד שידי השמאלית תומכת בגבה, שלחתי את ידי הימנית לגעת באותה בליטה מופלאה.
ואז, כאילו הייתי עצמי עשוי סכינים, ברגע שעור אצבעותיי נגע באותה הפרווה הדקה הנשית, נפער חור בצווארה של הנערה, ודם החל לפעפע על הרצפה, כמו מתוך שקית דקה שנקרעה…

העוגב חדל מנגינתו הערבה, והשמיע קול צורם ונורא. הגרוגרת הייתה אחוזה בין אצבעותיי כמו יהלום יקר, ופתאום מצאתי את עצמי על הרצפה,
רוכן מעל הנערה,
שהלכה ונעשתה קרה.
ועל אוזנה הימנית, גם בחלום, אותו העגיל: 156240010.