15 הדקות של אליקו

"זה אליקו" אמרה הגברת המבוגרת לבחורה הצעירה שלידה.
"מי זה אליקו?" שאלה הצעירה.
"נו, אליקו דהן, זה שזכה במקום הראשון בריאליטי ההוא לפני כמה שנים. נו, איך קראו לתכנית ההיא. נו את לא זוכרת. כולם דיברו על התכנית ועל ההפתעה שהייתה בגמר כשהוא זכה"
"וואלה זה הוא. השיער שלו קצת יותר קצר, לא? בגלל זה לא זיהיתי אותו. וואלה זה אליקו, איזה קטע! תגידי לאן הוא נעלם בזמן האחרון?"
כך המבוגרת והצעירה שוחחו על אליקו כאילו שהוא אינו נמצא לידם ואינו שומע את מה שהן מקשקשות לגביו. אבל הוא כבר התרגל לזה. כמעט כל יום הוא נתקל בסיטואציות דומות. כבר עברו כמעט 4 שנים מאז הזכייה שלו והוא כבר ראה כמעט הכל. אנשים שהוא כלל אינו מכיר, הפונים אליו כאילו הוא החבר הכי טוב שלהם, אנשים שעוברים לידו ומקללים אותו בגלל הסיטואציה שהייתה לו עם אחת המתמודדות בתכנית, אנשים שמבקשים לעשות איתו "סלפי" ואנשים שמדברים עליו, לטוב ולרע, בנוכחותו, כאילו הוא אוויר וכלל אינו נמצא יחד עמם באותו המרחב.

אליקו אכל ארוחת צהריים ב-"שקשוקה של בני" בשכונה. בני הוא האחרון שעוד נותן לו לאכול בחינם. ככל הנראה, כיוון שבשכונה הוא עדין נחשב ל"סלב". הוא נזכר איך לאחר הזכייה, הוא היה הולך למסעדות ולמועדונים הכי נחשבים ולא משלם כלום, כאילו שאין דבר כזה "חשבון". המסעדות והמועדונים עשו הכל בשביל לקבל אזכור במדורי הרכילות ש"אליקו" היה אצלם. הוא נזכר שממש בתחילת הדרך, בדיוק לאחר הזכייה, הוא אף קיבל סכומים לא מבוטלים כדי להגיע לחלק מהמקומות. אלו היו הזמנים להם הוא התגעגע מכל. אבל היום, הזמנים אחרים, הוא כבר לא נחשב ל-"סחורה חמה" והוא יודע את זה.

לאחר שסיים לאכול, הוא הודה לבני על הארוחה הטובה והתקשר לחיים אפריאט, הסוכן שלו-
"חיים, מה העניינים?"
"אליקו, גבר, מה קורה איתך?"
"חיים, אתה חייב לעזור לי! תגיד, יש משהו חדש בקנה? אני מת פה. כבר כמה שבועות לא הכנסתי לכיס אפילו שקל"
"תשמע אליקו, הייתי שמח לעזור, אבל השוק מת. מאז שהתכנית בערוץ 24 בוטלה, אני מנסה להכניס אותך לכל מיני תכניות אירוח ותכניות בישול, אבל כלום. אני לא יודע מה להגיד לך"
"מה עם עבודה כדי.ג'יי. אתה זוכר שאני גם די.ג'יי נכון?"
"בטח שאני זוכר. אל תגיד לי ששכחת שלפני כמה חודשים סידרתי לך את העבודה ההיא במועדון ה-"גריפין". תראה אני משתדל בשבילך, אבל אתה צריך להבין שככל שהזמן עובר ואין משהו שמחזיר אותך לתודעה ויוצר סביבך "באזז", זה יהיה יותר ויותר קשה"
"כן, אני יודע, כבר דיברנו על זה", אמר בייאוש.
"תשמע אליקו, אני עכשיו אומר לך את זה כחבר ולא כסוכן שלך. אולי תתחיל לחשוב למצוא משהו אחר. משהו יציב יותר, בטוח יותר"
"כן, אני אחשוב על זה. תודה. תעדכן אותי אם יהיה משהו"
"ביי, אליקו"
"ביי"

הוא ידע שהוא לא הולך לחפש משהו אחר. אחרי שנתפסים ברשת הקורים של עולם הזוהר, אי אפשר להתנתק ממנה. קורי עולם הזוהר הפכו למעשה לחלק בלתי נפרד מהגוף שלו ומהתודעה שלו, כגרורות סרטן בשלב בו כבר לא ניתן להסירן וקורבן המחלה נותר צל חיוור של האדם שהיה, עד שהוא קמל לאיטו ומתפוגג מן העולם. הוא היה "מכור קשה" פיזית ונפשית. מכור לזה שאנשים עוצרים אותו ברחוב ומזהים אותו (גם אם לפעמים "זה לא בא לו בטוב"). וכמו כל מכור שלא קיבל את המנה שלו בזמן, כשבתקופה מסוימת לא דיברו על "אליקו", הוא היה נכנס ל-"קריז" ועושה הכל כדי לחזור שוב לתודעה. הוא הרגיש שעכשיו הוא באחת התקופות הכי קשות שלו, ייתכן שהקשה ביותר, והרגיש שאם לא יקרה בקרוב איזה משהו, ה-"קריז" יגיע.

הוא חזר לביתו בעצלתיים. כשהגיע למבואת הבית הישן והמתקלף באחת השכונות הוותיקות בעיר, הוא עצר והתבונן דקה ארוכה בדלת הכניסה הישנה והמתקלפת ולבסוף סובב את ידית הדלת החלודה ונכנס לבית. בכל פעם שהוא ראה למול עיניו את הדלת הזאת, הוא נזכר שהבטיח לאמו פעמים רבות, כי ברגע שיהיה לו קצת כסף הוא יקנה לה דלת פלדלת חדשה ויתקן גם את פעמון הכניסה השבור. הבטחה נוספת שלא מומשה, כפראפרזה על החיים שלו בשנים האחרונות. למעשה, היה זה הבית של אימא שלו, בית ילדותו. הוא נאלץ לחזור לגור בבית לפני קצת יותר משנה, לאחר שנגמרו לו כספי הפרס והכספים שהרוויח מ"שאריות התהילה" לאחר הזכייה ולא הייתה לו עוד דרך לממן את הדירה ששכר במגדל בבלי החדש בתל-אביב. כל פעם שהוא חשב על זה, הוא לא האמין באיזה מהירות עפו לו מבין האצבעות מיליון השקלים של הזכייה.

כשנכנס לבית, אימו ישבה בסלון וראתה טלנובלה בערוץ "ויוה", הוא הלך לכיוון החדר שלו, כשאימו קראה לו ואמרה-
"אתה יודע, ראיתי היום את ליליאן בעיר", כשהוא שמע את השם "ליליאן", ליבו נצבט. היא הייתה האקסית המיתולוגית, החברה שלו, עוד לפני שהוא נכנס לתכנית ושלושה חודשים לאחר התוכנית, הוא החליט לעזוב אותה לטובת ליבי שילוני, הדוגמנית הידועה. העניין עם ליבי החזיק קצת יותר מחודש ולאחר מכן הוא החליף בחורות כמו גרביים. בעיקר כדי להמשיך וליצור "אייטמים" במדורי הרכילות, ולשמר את הבאזז סביבו. הכל בהמלצת חיים, הסוכן שלו.
הוא נעצר לרגע, ואז המשיך ללכת לכיוון החדר, כשאמו הטילה עליו "פצצת מצרר"-
"אתה יודע שהיא עומדת להתחתן?". באותו הרגע, הוא חזר על עקבותיו והחל לתחקר את אמו-
"מה זאת אומרת להתחתן? לא ידעתי שהיא יוצאת עם מישהו רציני"
"אתה חי בעולם משלך אליקו. היא יוצאת עם הבחור כבר כמעט שנה. רואה חשבון מכפר סבא. שמעתי שהוא בחור טוב. הם מתחתנים בעוד חודשיים. היא בדיוק מדדה שמלת כלה ב-"סלון כלות ריקי" בעיר. תדע לך שהיא נראתה ממש טוב. חבל, כבר אז אמרתי לך שלא כדאי לך לעזוב אותה. איפה תמצא היום בחורה כזאת?"

בכל מילה שאמרה לו, הוא הרגיש כאילו היא נועצת סכין בלב שלו, והמשפט האחרון שאמרה, היה כאילו הנזק שגרמה עד כה לא הספיק לה, והיא הייתה חייבת גם לסובב את הסכין לאחר הנעיצה, כדי לוודא סופית הריגה. כבר בימים הראשונים לאחר שנפרד ממנה הוא ידע שעשה טעות, אך הוא היה גאה מדי להודות בכך וגם זה לא ישב טוב עם התכניות שלו להופיע במדורי הרכילות. הוא המשיך ללכת לחדרו וכשהגיע לחדר, החל להריץ כל מיני תסריטים חלופיים של מה הוא היה עושה היום אחרת, לו הייתה לו את האפשרות לחזור לאחור בזמן. בכל התסריטים שהריץ, דבר אחד חזר על עצמו- באף תסריט הוא לא היה נפרד מליליאן, הבחורה היחידה שהוא באמת אהב בכל חייו. הוא כלל לא שם לב שבכל התסריטים שהריץ, הוא לא שקל את האופציה בה הוא כלל לא היה הולך לאותו ריאליטי ארור, שלמעשה, תקע לו את החיים. כך, העביר אליקו עוד יום של חוסר מעש, בסדרה של אינספור ימים שכאלה מאז ה-"זכייה". ימים שחלפו להם מבלי שוב.

באותו הלילה, הוא לא הצליח להירדם. המחשבות על ליליאן ועל מה יכול היה להיות אם הם עדיין היו ביחד, הטרידו אותו והוא התהפך מצד לצד ללא הרף. וכך לאחר לילה לבן, כשעיניו טרוטות מעייפות, הוא קם בבוקר ממיטתו והחליט לעשות מעשה. בניגוד לימים קודמים, הוא החליט להתקלח ולהתגלח ולאחר שהתלבש והתבשם, שתה קפה, ויצא מביתה של אמו לביתה של ליליאן. הוא ידע שליליאן עדין גרה עם ההורים שלה ושהיא מתחילה לעבוד במשרד רק בשעה 10:00 בבוקר. לכן, הוא המתין עד שראה שהוריה יצאו לעבודה ולאחר דקות ספורות, ניגש לדלת הכניסה של ביתה וצלצל בפעמון בהתרגשות-
"רגע, אני באה", שמע את ליליאן מרחוק, וליבו החל לפעום בחוזקה.
ליליאן פתחה את הדלת, עדין לבושה בפיג'מה שלה, נדהמה כשראתה אותו.
"מה אתה עושה פה?!", אמרה בפליאה.
"תשמעי ליליאן, אני חייב לדבר איתך, יש לי משהו חשוב לספר לך" אמר, כשהוא מתפעל מכמה יפה היא, גם כשהיא לבושה רק בפיג'מה שלה ואינה מאופרת.
"מה יכול להיות חשוב כל כך אחרי כמעט ארבע שנים שלא דיברנו?" אמרה, כשהיא מנסה להסתיר את הכעס שלה.
"אני יכול להיכנס, או שאת רוצה שאני אדבר פה בחוץ ליד כל השכנים", אמר בחוסר סבלנות.
ליליאן חששה שאחד השכנים יקלוט את הסיטואציה ובלית ברירה הכניסה אותו לביתה. הוא התיישב בשולחן פינת האוכל וליליאן ישבה מולו, כשידיה שלובות ואמרה בחוסר סבלנות-
"נו, רצית לדבר, אז תדבר"
"תשמעי ליליאן, אני לא מפסיק לחשוב עליך ואני יודע שפגעתי בך באותה תקופה כשנפרדנו, ולמדתי על עצמי הרבה מאז… טעיתי בענק שנפרדתי ממך, את הבחורה היחידה שאהבתי בחיים שלי ואני רוצה שתסלחי לי על כל מה שהיה… אני רוצה שנחזור להיות ביחד", אמר, כשברור היה שהוא מדבר אליה מהלב.
"אני לא מאמינה עליך! אני פשוט לא מאמינה! אתה עושה את זה כל פעם מחדש. זה פשוט לא ייאמן! אתה פשוט לא תאמן!", אמרה, כשברור היה לו שהיא מתחילה לכעוס ובגדול.
"לא הבנתי?! למה את בדיוק מתכוונת?", שאל בפליאה, כשהוא באמת לא מבין למה היא מתכוונת.
"אתה בכלל יודע כמה קשה היה לי כשנפרדת ממני?! אתה בכלל מתחיל להבין שלקח לי בסביבות שנה לאסוף את עצמי ולחזור לצאת מהבית. אני הייתי על הקרשים, הכי בתחתית שיש… ועכשיו, אתה בא אלי בלי בושה, כנראה אחרי ששמעת שהדברים אצלי סוף סוף מתחילים להסתדר, ורוצה להחריב לי שוב את העולם. תגיד לי אתה לא מתבייש? אין לך בושה? איך אתה מעז בכלל לבוא ולהציע דבר כזה? שאני אחזור אליך? אני לא מאמינה! אני פשוט לא מאמינה!", אמרה כשהיא רותחת מזעם.
"תשמעי, אני מודה בזה שעשיתי טעויות, אבל אני באמת אוהב אותך…, ושאימא שלי סיפרה לי שאת מתחתנת, זה עשה לי קווץ' בלב, והייתי חייב לדבר איתך לפני שזה יהיה מאוחר מדי", אמר, כשהוא מנסה לצמצם נזקים.
"אליקו, אם לא הבנת, הגעת לפה כמעט ארבע שנים מאוחר מדי", אמרה והוסיפה-
"אתה יודע כשאני חושבת על זה, הפרידה הזאת, בדיעבד, זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי בחיים. ניסית בכלל להסתכל במראה בתקופה האחרונה? אתה כלומניק, אין לך עבודה, אתה סתם מתבטל כל היום, מריץ "דחקות" עם החבר'ה שעוד נשארו לך וגר בבית של אימא שלך. תדע לך, הבעיה הכי גדולה שלך היא שמבחינתך תכנית הריאליטי הארורה הזאת, הייתה השיא של החיים שלך… אתה מבין, מבחינתך כבר בגיל 30 הגעת לשיא שלך, ומאז אתה רק מתרפק על השיא הזה ולא רוצה לעשות שום דבר עם עצמך. לפני שהלכת לתוכנית הארורה הזאת עוד היו לך חלומות ושאיפות, אבל היום, כלום!… מה יש לך להציע לי או לכל בחורה אחרת כבת זוג? עזוב אותי ליליאן…, מה יש לך להציע לעולם? כלום! פשוט כלום! אתה אפס! פשוט אפס מאופס!"
אליקו שמע את ליליאן, והמילים שלה צרבו לו בלב ובנפש. כל מילה נפלה עליו כמו משקולת כבדה שהוא לא יכול היה לשאת, וכשהיא סיימה לדבר, הוא הרגיש על כתפיו את משקל כל העולם, ולא ממש ידע כיצד להתמודד עם זה. הוא ידע שהיא צודקת. שאין לו באמת מה להציע לה, או לכל אחת אחרת, ועשה את הדבר היחיד שיכל לעשות באותו הרגע- הוא קם, אמר לה בקול שבור- "סליחה על הכל", ויצא מהבית כשפניו נפולות, מבלי להביט לאחור.

זאת הייתה הפעם הראשונה בה הוא קיבל מנה כזאת של אמת לפרצוף ועוד בתקופה הכי רעה שלו מאז הזכייה. כשהוא תכנן את השיחה עם ליליאן, הוא לא חשב לרגע שזאת תהיה התוצאה, אחרת לא היה בא אליה כלל. וכך, כשהוא מהרהר בכל מה שעבר עליו בשנים האחרונות מאז הזכייה וכשדבריה של ליליאן מהדהדים במוחו ללא הרף, הוא הסתובב שעות ארוכות והלך כנווד ברחובות עיר הולדתו, העיר שהכיר ושאהב, שעכשיו נראית לו, משום מה, קרה ומנוכרת.

בנקודה מסוימת בשיטוט חסר התוחלת שלו ברחבי העיר, הוא הגיע להבנה, שזהו, הגיע הזמן שהוא יחזיר את החיים שלו למסלול, ימצא עבודה אמיתית, יחפש בת זוג רצינית ויקים משפחה מבלי להביט לאחור. הוא כבר התחיל לחשוב על כל מיני אופציות לעבודה, כשלפתע צלצל הסלולארי שלו. הוא הוציא את הטלפון מהכיס ועל הצג היה רשום- "חיים סוכן". אליקו ענה-
"היי גבר, מה קורה?", אמר, כשהוא מסתיר את מצב רוחו העגום.
"אליקו, בשורות טובות, הרגע סיימתי שיחה עם דנית מערוץ 2. הם מתחילים לצלם בעוד שלושה שבועות תכנית ריאליטי VIP חדשה ורוצים שתהיה בתוכנית", אמר חיים בהתלהבות.
"מה באמת? ריאליטי של מה זה?", שאל בסקרנות, כשחיוך מלא אופטימיות כבש את פניו.
"ת'אמת, לא שאלתי. זה משנה?"
"לא ממש", ענה וחייך.
"טוב, תשמע, דנית תחזור אלי תוך יומיים עם הפרטים המלאים ואני אעדכן אותך, בסדר"
"וואלה חיים, עשית לי את היום! אתה יודע מה, עזוב את היום, עשית לי את השנה! את השנה עשית לי! תותח אתה! פשוט תותח!", אמר בהתלהבות.
"ביי אלוף" אמר חיים.
"ביי", אמר וניתק.

כשסיים את השיחה, חיוך מלא בשביעות רצון עיטר את פניו. כל מה שקרה לו הבוקר הודחק ונשכח כלא היה- השיחה הקשה עם ליליאן, המחשבות שלו לחזור לעולם האמיתי והרצון שלו למצוא עבודה ולהקים משפחה. הטלפון מחיים היה מנת הסם במינון המדויק לה היה זקוק כדי להמשיך להניח את חייו האמיתיים בצד ולצלול עמוק יותר ל-"עולם הכאילו". וכך, בדומה לאלפים רבים של "פליטי ריאליטי" אחרים, בארץ ובעולם, שפה להם ולא ידברו, שעיניים להם ולא יראו, ושאוזניים להם ולא ישמעו, גם אליקו המשיך להיגרר, כעבד נרצע, אחר המולך שלו, אחר "עולם הזוהר" הארור…