הכי טוב גולדסטאר

"הכי טוב גולדסטאר", אני מסביר לו. הוא אף פעם לא יבין. הוא לא מבין למה אני צוחק מגבעת חלפון, למה אני מתרגש משלום חנוך, למה אני מעדיף את תל-אביב על ניו-יורק, ולמה אני מעדיף ביצה עין על קוויאר. אין, אין על הצניעות. אין על ההנאות הקטנות, הזולות, הפשוטות.
בלי אנינות, בלי פלצנות. לשכב בערסל תחת השמש בצפון הארץ, לבוש בתחתונים, לנגן בגיטרה שירים פשוטים עם מילים פשוטות, לשתות מים מהברז כשאתה צמא, ולאכול לחם עם חלבה כשאתה רעב. ואתה הכי מאושר בעולם.
הוא לא מבין מה הקשר בין גולדסטאר לחלבה, אבל אני גם לא מצפה שהוא יבין. שישתה את הבירה האירופאית שלו.
הוא מדבר איתי על החלומות שלו. להיות מיליונר. איזה מיליונר?…. למה? לעבוד כל החיים כדי שבסוף נוכל לנוח כשנהיה זקנים. למה לא לרדוף פחות עכשיו ולנוח טיפה גם בתקופות היותר יפות של החיים. אבל הוא לא מבין אותי. שותה את הבירה המלוקקת הזו שלו, מיישר את החולצה הממותגת-מלוקקת שלו, שולח מבטים לכל בחורה בפאב. ואני באמת ובתמים חושב שאני יכול ללבוש את הגופיית סבא הזו, ולאישה שאני רוצה זה לא יפריע. גם היא תלבש גופיית סבא. אותה גופיה, סבא אחר.
אני חושב על זה, ופתאום הגולדסטאר טעימה אפילו יותר.