״ משתגעת״

״ משתגעת״

נדיה חנתה את האוטו באלכסון וכיבתה את המנוע כדי לא לעשות רעש עם הלאדה הישנה שלה
שהייתה מסגירה אותה לכל מקום שהגיעה, היא העדיפה שהשכנים והוריה לא יתקלו בה.
היא ירדה במדרגות החצר על קצות האצבעות ועקפה את הבית, מנסה לפתוח את החלון הגדול
של הסלון ולא מצליחה, היא מנסה שוב, החלון לא נפתח. משהו סגר לה את הפתח הקטן שהשאירה לפניי שיצאה מהבית. נדיה הניחה שתי ידייה על שמשת החלון והפעילה את כובד גופה, החלון עלה מהמסילה ונפל חזרה נדיה נבהלה והתרחקה אחורה היא הבינה שכנראה את הלילה הזה תצטרך לעבור בגינת אפשר גם באוטו התנחמה וחיוך עלה בה.
היא החליקה את המדרגה קטנה ונעמדה על הדשא הרטוב הכניסה את ידייה לכיסי הגינס הקדמיים שהיו גדולים מימנה בחמש מידות לפחות היא בהתה בנעל העץ ההולנדית שהביאו הוריה מחופשתם הזוגית לפניי עשרים ומשהו שנה ואיזו אהבה גדולה הייתה להם נדיה הרימה עינייה לשמיים והחלה לדבר לאלוהיים מה תעשה בליבה אינה הייתה בטוחה בכלל בקיומו של אלוהים פתאום דמעות רבות התפרצו ושטפו את פנייה והמשיכו אל צווארה היא התיישבה על הדשא כששני ברכייה נוגעות בסנטרה ומלטפת את שערות הדשא היא אהבה את הטבע לרגעים עלו זכרונות ילדות שכשהיו קטנות היא ואחותה קרן שהייתה קטנה מנדיה בשנים בודדות הן היו נשארות לישון בדשא בתוך איגלו שהיה מיועד לטיולים משפחתיים שבדרך כלל התבטלו בגלל שעודד התעצבן על משהו בדיוק לפניי היציאה מהבית ובאמצא הלילה קרן הייתה נכנסת חזרה הביתה ונדיה הייתה מתעוררת בבוקר ומחפשת לאן נעלמה אחותה הקטנה לנדיה עלה חיוך מאותם רגעים שתכף ומיד הפך לבכי מר היא חזרה לשיחתה עם אלוהים ״האם תעזור לי תכוון אותי איך האסוף את חיי מי אני מי היה בעלי היא הביט לענן עשן שהתרחק מעינייה אני..נדיה ואני רוצה לחיות אני רוצה…היא קפאה לפתע שמה אצבעותיה על השפתיים וקרבה את גופה וראשה אל החלון היא שמעה צעדים אלה הצעדים של עודד חשבה.

״מה הרעש הזה בשעה כזאת״? עודד פותח את הדלת בתחתונים ונעלי בית הוא לא ציפה לראות אף אחד אולי חתול או את מנגל הפוך אבל לא את נדיה היא מביטה אל הדלת ולא זזה ממקומה עודד נבהל וגפו נשען לאחור ותכף חזר חזרה הוא הניח את ידיו על מותניו והביט בה בבוז וחכך את שיניו הי הביטה בו בעצב מחפשת את אביה שיחבק ויעטוף אותה אליו כמו שמעולם לא העז לעשות נדיה מצאה רק את המצח שלו מתקבץ לשורה ועוד שורה היא ידעה שהוא עומד להתעצבן ושבוודאי לא התכוונה להפריע לו בשנתו ובליבה חושבת מה בסך הכל רציתי להכנס בשקט כמו רוח לחדר ילדותי לשים את ראשי במיטתי שעזבתי עשרות שנים לעבור את כאבי הלב להתחזק בין ידיהם של הורייה.

הווו שלום שלום לאורחת אביה התעשת גב׳ נדיה שלום לך מה השעה? ברשותך הבית מלון סוגר את הלובי באחת עשרה..אז ברשותך הוא הרים את ידו וכוון אותה לעבר לשער הגינה
נדיה הביטה בו ולא התרגשה היא העדיפה לא להגיב לדבריו היא צעדה במהירות כשהגיעה למטבח הסתובבה אל עודד שהיה עוד ליד הדלת המום מהכניסה שלה ״ בוא ותגיד לי מה אתה רוצה מימני מה עשיתי לך רע כל החיים כיבדתי אותך עשיתי מה שביקשת עד גיל עשריים הייתי הגנן האישי שלך נדיה תעשי פה נדיה תשתלי פה נדיה תקטפי פה נדיה תתגייסי לפה די עודד די די אני לא בתקופה עכשיו אני בבאסה שלי תן לי שקט תעזרו לי אתם ההורים שלי למה אתה מקשה עלי עודד למה למה למה תענה לי נדיה נכנסה לטרוף וראשה החל בריעידות ופיה לא הפיסיק לשאול למה למה עודד למה תענה לי למה אה למה?
עודד היה שלב הוא לא התרגש מההתפרצות הוא הפגין קשיחות הוא היה רגוע כלפי חוץ ונדיה נשברה כשלא נגעה בליבו של אביה שלא מבין את כאבה שכמו בעלה ששפט אותה שעזב אותה שנטש אותה כך עומדים לנטוש אותי הוריי ומשפחתי חשבה לעצמה.

נדיה תראי אותך? איזה שפת רחוב ״באסה סבבה מגניב״ שפה של צחצחים של.. לא יודע מה לא ככה גידלתי אותך לא ככה חינכתי אותך היא פתחה את המקרר ותכף סגרה והסתובבה לעודד ״ תגיד לי אתה שפוי אתה שומע את עצמך מה אני ילדה אני לא ילדה עודד אנ אשה אני בת שלושים ושלוש עודד על מה לעזעזאל אתה מדבר?״ ככה גידלתי ככה חינכתי״
וחוץ מיזה תראי אותך ריח של בדואית איך את נראית בבגדים האלה של האלים, הפרצוף שלך שחור מה קרה לך? איפו היופי מה זה התספורת והצבע שעשית לעצמך העיניים הכחולות שלך נבלעו וחריצים חורטים לך את הפנים מההה קרה לבת שלי? עודד התחיל להסתובב סביב עצמו ושם את שתי ידיו על ראשו הלבן והמלא בשיבה מה חטאתי מה עשינו לבנה לבנה תתעוררי לבנה.

הוא מתחיל להשתגע או שאני משתגעת הרהרה נדיה בליבה היא התקרבה לעברו
עודד די עודד קראה נדיה לעבר אביה בקול שביר וצרוד. עודד למה אתה מתנהג אליי ככה מה אתה עיוור אתה לא רואה לא כואב לך לא מזיז לך לראות מה שעברתי בשלוש שנים האלה ועוד ממשיכה לעבור מה אני רוצה מה לעמוד שוב על הרגליים למצוא את עצמי ״אז צריך למות בשביל לחיות״

עודד הסתכל על נדיה בעיניים שנדיה הייתה מוכנה להשבע שהוא היה מסתפק בשני ילדים. המבט שלו הכאיב לה הכאיב לה שלא הצליחה לנגוע בו שירגיש אותה שיבין אותה הוא.
אלוהים ישמור אותך עודד ויעזור לך למרות כל הרוע הזה שאתה מוציא מעצמך נדיה הרימה את ידה והניחה אותה על צד פיה ידה השנייה הרימה גבוהה ״אלוהים אתה שומע בבקשה מימך תעזור בבקשה לאבא שלי תרכך אותו תכניס לו קצת רוך קצת אהבה בלב״ ״ אלוהים??? תגידי לי את שומעת מה את אומרת התחרפנת אה עודד עיקם את הפה ולקח נשיפה ארוכה מהאף, צדק שעזב אותך תומר בעלך שגעת אותו כל אחד היה עוזב אותך, אלוהים אומרת לי נראה כמה יעזור לך האלוהים הזה שלך.

״תאמין תאמין במשהו יא יאללה שלך עודד. תאמין אולי יהיה לך קצת יותר טוב בחיים החיים זה לא רק כסף וכסף ובית ואוטו וכסף אתה בדיוק כמו תומר כולכם אותו הדבר כל הגברים אותו הזבל.
״ קוראת לי זבל מילמל אביה״
נדיה אני מבקש מימך לא לדבר את הדיבורים האלה בבית שלי.
הופה עודד ״בבית שלי״ מה אתה רוצה להעיף אותי מפה גם אתה רוצה להעיף אותי? אה עודד
תעיף נו תעיף אבא עלק.

אם תמשיכי לדבר פה עלק וזבל ושטויות של תורה והאלוהים שלך אני גם יעיף אותך כן מה את אומרת על זה? לאן תלכי נדיה לאלוהים גם אמא שלך לא תעזור לך כי היא תמצא את עצמה איתך ברחוב פה אין שום אלוהים, לבנה לבנה קומי בואי בואי הבת שלך התחרפנה בואי.
נדיה שתקה ולא העזה לדבר היא פחדה מאביה באותם רגעים היא האמינה הפעם שאביה עלול להעיף אותה באמת והחליטה להוריד פרופיל נדיה ריחמה על עצמה כמו שלא ריחמה על אדם מעולם כל חייה חייה בעושר ומעולם לא ראתה צרותיהם של אחרים.

עודד התקדם לכיוון הסלון וכל הדרך גרר את הנעליים שלו
הוא נזרק על הכורסא הכחולה המתנדנדת שלו שהצירים שלה כבר עשו רעשים של רכבת ישנה.
עודד איפו הזיתים? שאלה נדיה אני מכינה לעצמי סנדוויץ חביתה רוצה? עודד לא ענה לה והדליק את הטלוויזיה..והמשיך לזפזף בלי לדעת לאן
״תמשיכי ככה נראה לאן תגיעי כבר שנה וחצי את יושבת לי פה בלי לעשות שום דבר איזה חיים אלה בלי עבודה בלי בעל, גמרת את כל הכסף בשנה אחת על מה? על מה? מה את מהמרת? וגם כל הספרים האלה שמשגעים אותך ״ בראשית.. בראשית תתעוררי לחיים זה לא חיים יוצאת מסתובבת לא יודע איפו תצאי לעבוד ותחשבי איפו טעית תנסי להחזיר את בבעלך, את לא יכולה להשאר פה כל החיים.עודד? הוא ראה אותה מתקרבת בצעדים קטנים נדיה די זהו מספיק די תעזבי אותי בשקט הוא שינה נושא,תנקי אחרייך אמא שלך לא משרתת שמעת?! פתח את הידית של הכורסה ונבלע לתוכה.היא נכנסה לחדר והסתכלה על עצמה במראה אולי אבי צודק חשבה איפו מי שהייתי האם אני רוצה להיות מי שהייתי שואל. את עצמה היא המשיכה להביט במראה ובחנה היטב את פנייה וחיפשה את החריצים שאליהם מדבר אביה עינייה באמת שקעו ושערה הגיע לקו אוזניים מתולתל לא מסודר וספוג בשמן רב את הופעתה ולבושה החליפה בבגדי שאנטי שארוולים ונעלי טבחים הריח היחיד שנדף מימנה היה ריח סיגריות כבד ושמן קוקוס מהשיער.
היא השתדלה להתנהג רגיל פחדה להתקפל מול ילדייה.

בתוכה עמוק בפנים הייתה בה תחושת בוז מעצמה רגשותייה היו מעורבים כלפיי עודד ומשפחתה, נדיה כעסה על עצמה שלא הצליחה לגדל את ילדיה בכבוד.
בבוקר שלמחרת התעורר עודד בתחושות מוזרות, הוא היה חיוור וגופו רעד.
״ נדיה נדיה למה את חונה כך בצורה כזו צאי להזיז את רכבך״ נדיה לא ענתה היא לא שמעה את עודד מאז, ועודד שמע אותה מאז כל הזמן.