״שום דבר אינו מושלם, בארץ של חלב, מרור ודבש״

״זה מושלם,״ היא קבעה בראותה את הדבר הכי יפה עלי אדמות, המושלם ביותר. הקווים היו ישרים ונעימים לעין. הצבעים גרמו לליבה לבעור מרוב אושר, הם התערבבו יחדיו בהרמוניה מושלמת ויצרו את הצבע המושלם ביותר שראתה בחייה. הפרטים הקטנים התמזגו יחדיו ויצרו את הדבר הפלאי והמושלם שנחשף לאנושות.
״שום דבר אינו מושלם,״ הוא השיב בקולו המחוספס, ״אפילו כאן נקודה קטנה ושחורה הפרה את השלמות, שום דבר אינו מושלם,״ הוא הוסיף. היא הביטה בו בבלבול, תמהה מדוע אמר זאת.
״הרי זאת רק נקודה קטנה, היא לא נראית לעין בכלל,״ היא ניסתה להוכיח לו שטעה.
״אולי לך היא לא נראית לעין, לי היא נראית בבירור,״ הוא אמר, ״תראי, זה תלוי את מי שואלים. אולי אם תשאלי מישהו אחר הוא יקבע אחרת. אל תמהרי לקבוע עובדות!״ הוא הוסיף כשראה שהיא לא מבינה דבר.
״למה אתה מתכוון?״ היא תמהה והביטה בעיניו הירוקות.
״גם באדם ההגון ביותר יימצא פגם, גם בדבר המופלא ביותר יימצא משהו שיפר את השלמות. שום דבר אינו מושלם בארץ של חלב, מרור ודבש.״