״לפעמים מתים חוזרים לחיים כדי לגרום לאלה שרצחו אותם למות.״

״קנוק, קנוק״. זרזיף מים הכה על הרצפה בחוזקה.
הדלת חרקה.
לזלי הסתובבה במהרה.
בחור עם שיער כהה עמד בפתח הדלת, אוחז בידו את אותה סכין שבה היא רצחה אותו לפני חצי עשור.
״א… א… אני לא מאמינה.״ עיניה היו פעורות לרווחה ולבה הכה בחוזקה.
היא חשה בצורך עז להקיא.
מסיבה את מבטה ממנו היא מתכופפת ומקיאה. היא לא מאמינה.
״הו, לזלי, עברו רק חמש שנים מאז שראית אותי, זה לא עד כדי כך מיוחד!״ נימת קולו הייתה מזלזלת.
פנייה של לזלי החווירו.
״אא… אבל איך?! אתה… אתה מת!״ היא הצליחה לגמגם.
רעד קל חלף בגופה כשהוא התקרב לעברה ואז לחש באוזנה:
״לפעמים מתים חוזרים לחיים כדי לגרום לאלה שרצחו אותם למות.״