תחנה מרכזית גליל
המקום נראה תקוע אי שם בשנות התשעים
סיגריות לאקי סטרייק נמכרו במכולות,
מעדניית האושר הייתה פתוחה ומכרה מרחב לכל מבקש..
חולות הזמן כבר מזמן נרטבו ונעשו כבדים מדי, איטיים.
עמדנו ברציף מס' 5 בדיוק מתחת לגגון, תפסנו צל
עישנתי סיגריות בחתיכת לופ נצחי וחייכתי,
בן-גוריון נעמד מולי ובחן את לוח הזמנים של קו 430
"תגיד כל הגדולים פה?" גלגלתי לעברו של אבי האומה
הוא מצידו נעמד על הראש ורקע עם הרגליים.
רקיעות בקצב אחיד, מחריד.
"זה בטח קוד מורס" מלמלתי ומיד סטרתי לעצמי כדי להתעורר מהטמטום.
ברקע אלכוהול זול ואנשים שנכנעים, "למה לבכות?" זרקתי באוויר
ללא מען או משהו מיוחד, תשמור רגשות ותכתוב כבר שיר.
אני מוצף, יש לי פינה ושם אני אבכה, היא ממש פה בפינה, ימינה..
הבטתי ימינה וראיתי מטורף בסטייל משה רבינו,
צעד כל הדרך ממעלות ועד הכינרת ואחז מוט במבוק מטופש
"אתה והמוט הגעתם ביחד?" שאלתי תוך כדי גיחוך והבחור שתק.
הוא הזעיף פנים ומיד אחרי זה דפק מבט חודר בבן-גוריון.
הייתי רחוק מהבית אבל לא לבד
אני עייף ומלוכלך אבל קורן מחוויות
רגע לפני שאני עוזב את המקום המחולל הזה
ורגע לפני שאני חוזר הביתה רציתי לומר
אכלתם עוגות הא?!?!?!?!?!
לבריאות יא כלבות!
תגובות (1)
אחרי מגורים בצפת אני יכולה לאמר בבטחון שאין תחנת אוטובוס יותר הזויה משם, משה, בן גוריון, ועוגיה מדברת יכולים לעמוד איתך בתחנה. בכל מקרה, כל סיפור שיש בו לינק לשנות ה90 הוא אחלה עבורי :)