תשוקה

היא הייתה משוגעת על כל הראש.
התחביב הכי גדול שלה היה לצחוק עד שהדמעות היו מתגלגלות על לחייה, ועד שהבטן התהפכה בקרביה.
מעולם לא התחרטה על דבר, והאומץ שזרם בורידים שלה לא היה מבייש אפילו את גדולי הלוחמים בהיסטוריה האנושית.
הדרך שלה להתמודד עם העולם הייתה מדהימה, אני תמיד נפעמתי בכל פעם שפתחה את הפה שלה בשביל לנאום את אחד מנאומי החיים שלה.
שום דבר מעולם לא הלך כפי שתכננה, בגלל שאינה תכננה דבר, ובכל זאת הכל היה הולך כפי שנועד לקרות.
הצורה שבה העיניים שלה חדרו עמוק כל כך לתוך הנשמה שלי שרפה אותי והחייתה אותי מחדש.
היה משהו מאתגר בהומור שלה, הגיוני ומטורף בו בעת.
היא לעולם לא חשבה קדימה ובחיים לא התעכבה מאחור, היא פשוט הייתה מתרפקת על הרגע.
מדי פעם בלילה, הייתי יכולה לשמוע את צווחת האושר שהיא הייתה משחררת כשלא יכולה להתאפק, והייתה מטפסת על גג הבניין כדי לצרוח.
סמכתי עליה והלכתי אחריה.
תשוקה היה שמה.
זאת התשוקה שלי לחיים.