תשובה לא מובנת

לבנה כמו כוכב.
ושחורה כמו החושך.
ורודה כמו הפרח.
וכתומה כמו השמש.
צהובה כמו פרפר.
ואדומה כמו חיפושית.
אך האם זאת ההרגשה כאשר מדמיינים דברים אלו?
האם זאת ההרגשה של השביעות מהמחשבות והחלומות?
האם אלו באמת חלומותינו?
האם אנו מבינים עולם כמו כוכב?
האם אנו באמת יודעים מהו החושך?
האם הפרח מעלה זיכרונות?
או האם החיפושית באמת ובתמים מזכירה לנו את טעם היופי?
אנו לא נדע אם לא ניהיה מודעים לעצמנו.
פעם הרגשתם את עצמכם?
את אצבעותיכם מטילות על גופכם, את עיניכם נעצמות ונפערות מתדהמה, את שיערכם מתעופף ברוח…
הרגשתם את עצמכם בגופכם? סביר להניח שלא, גם אני עצמי לא מרגישה את עצמי.
נשמע מוזר ובאותו הזמן משעשע עד כמה שאני מתכחשת מעצמי. עד כמה שאני עצמי מדחיקה את עצמי ממני.
לפעמים כאשר אני שוחכת מההרגשה, מספיק רק בכאב קל שיחזיר אותי לאמת. לפעמים אתה אפילו רוצה להרביץ לעצמך שתתעורר! שתרגיש! אך זה אף פעם לא עובד..
כי הבנאדם נאבד בתוך עצמו, בתוך הבועה שלו.
עד כמה שזה נכון איני מבינה זאת.
ועם דמעות בעיני אני אומרת זאת. אל תשכחו מעצמיכם. מההרגשה של להרגיש את עצמיכם חיים.
ואל תעבירו את כל חייכם באווירה שתויה ששום תועלת לא יוצאת ממנה, חוץ מאיבוד זמן וחרטות.