תצילו אותם ממני בבקשה

״אני אקח את זה״ אני מתכופף לגופתה של האישה הזקנה, זאת שולרי ״ריססה״ לפני שנכנסה לכספת ואני שולף את טבעת הנישואים מהאצבע שלה.
״מה אתה עושה?! זה שייך לה!״ ילדה כבת 14 יושבת מקופלת בפינת האולם מתייפחת.
היא השיער שלה בלונדיני ופזור, משהו בה מזכיר לי את ולרי, כמו שהיא נראתה ביום הראשון שבו פגשתי אותה.
״ היא לא צריכה אותה יותר. את לא מסכימה איתי?״ אני ניגש אליה והיא בוהה בי בעיניים פעורות בפחד. אני מלטף את פניה עם האקדח שלי וממשיך ״את מזכירה לי את המתוקה שלי״ היא בולעת רוק בחשש.
״אף אחת לא מגיע. לרמה שלה! היא מיוחדת!״ אני מאבד את זה. מניח את הקנה בין עיניה התכולות ולוחץ על ההדק. הגופה שמוטלת עכשיו ללא רוח חיים על רצפת השיש משרה עליי רוגע.
אני מסתובב ופונה אל יתר הקהל השבוי שלנו ״עוד מישהו רוצה לערער על היכולת שלי לקחת את הדברים ששייכים לי?!״ ולרי יוצאת מחדר הכספת עם שני שקי כסף בידיה, היא משעינה אותם על דלת המתכת הכבדה של הכספת ומחברת אליהם את הפצצה. היא רצה אליי והקוקיות הבלונדיניות של מתנופפות לכל עבר והחיוך המטורף שלה שמגיע מלחי אל לחי מגלה לי עד כמה היא מאושרת.
״זה יהיה כלכך מושלם מותק! השוד הכי טוב שביצענו״ זה היה השוד ה-12 שלנו כאות ל12 השנים המשותפות שלנו. שנינו ידענו איך זה עומד להסתיים, שזה עומד להיות הסוף. אז תיכננו את זה יחד. את ה״גרנד פינלה״ שלנו, וידענו שאם אנחנו הולכים, אז אנחנו לוקחים את כל העולם יחד איתנו. אנחנו נסיים את זה הכי יפה שאפשר.
״עוד יצירת אומנות מדהימה מתוקה״
״הו, אני יודעת! זה יהיה כלכך יפה!״ היא מסתחררת בפירואטים מושלמים מסביב לבני הערובה ומדי פעם חובטת בהם עם קת הרובה שלה כשמישהו מעצבן אותה. אני צפיתי בה מהופנט.
זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שהכנסתי אותה לדירה שקניתי לשנינו. גם אז היא רקדה והסתחררו ככה, בלי שום דאגה בעולם. היא הייתה בת 18 כבר וזה היה אחרי השוד השלישי שלנו. סיפרתי לה שיש לי הפתעה עבורה ולקחתי אותה לרחוב הצדדי ההוא, איזו סוג של סמטה קטנה כזאת. עלינו לקומה העליונה דרך מדרגות החירום ונכנסנו דרך החלון. היא הייתה כלכך מאושרת וזה עשה אותי מאושר.
עכשיו השמחה שבעיניה מהולה בעצב.
כי היא לא תחזור שוב לדירה הזאת, והיא לא תזכה לרקוד בין הרהיטים כמו שהיא עשתה פעם. אנחנו לא נשב עוד מחובקים אחד לשני על הספה ונצפה בסרטים מטופשים אל תוך הלילה.

אני נבהל לפתע כשאני שומע מכה חזקה ואני רואה שולרי היכתה במאבטח כל כך חזק שהוא התעלף.
״לילה טוב״ היא לחשה וחזרה לריקודים שלה.
״מתוקה?״ אני מבין שהגיע הזמן שאני אשאל אותה. כי אם זה לא יקרה עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי.
״כן מותק?״ היא מפנה את מבטה אליי ״את יכולה לבוא אליי לרגע?״
״מה קרה מותק?״ החיוך שלה נעלה לרגע מחשש.
״אני רק רוצה לשאול אותך משהו…״ אני מחייך כדי להרגיע אותה והיא מדלגת בעדינות לעברי.
״הייתי צריך לשאול אותך את זה לפני הרבה מאוד זמן, אבל לא הצלחתי להבין עד כמה באמת את חשובה לי. מתוקה, האם תינשאי לי?״ אני שולף את הטבעת המגוללת בדם, ואני רואה איך העיניים הכחולות שלה נדלקות כמו ברק.
ולרי פתחה את פיה כדי לענות לי אבל בכי צורם מנע ממנה לדבר.
אישה הריונית ישבה עם בנה ושניהם בכו יחד.
״אתם הורסים לנו את הרגע!״ אני מתפרץ, שולף את האקדח שלי ויורה, בלי מחשבה שנייה. הכדורים פוגעים ישירות בחזה של שניהם ואני מחזיר את מבטי לולרי שמחייכת חיוך כלכך רחב שגורם לי שוב לחייך.
״אז מה את אומרת וי?״
״ברור שכן מותק!״ היא שמה את הטבעת על האצבע שלה וקופצת עליי בחיבוק.
״היא מהממת!״
״אני אוהב אותך וי״
״אני אוהבת שאתה קורא לי וי…״ אני יודע את זה.

בפעם הראשונה שקראתי לה וי זה היה אחרי שהיא חזרה לדירה וראתה אותי עם שתי בנות אחרות. היא השתגעה מזה, היא כל כך כעסה שחשבתי שהיא לעולם לא תסלח לי.
היא נעלמה לי וחשבתי שהיא כבר לא תחזור, אני מודה שהרגשתי ריק. אבל כעסתי יותר מתמיד.
אבל עוד באותו ערב, כשהיא חזרה וחיבקתי אותה וקראתי לה וי, היה נדמה כאילו הכל בה התרכך. היא כלכך שמחה על גילוי החיבה שזה גרם לה לשכוח את כל מה שקרה.
היא ביקשה ממני רק דבר אחד באותו ערב. שאני לא אצא יותר עם אף אחת אחרת, והסכמתי.
חשבתי שאני רוצה לשמר את האהבה שלה כלפי, אבל לא הבנתי שזב בגלל שגם אני אוהב אותה ושאני הסכמתי כי אני רוצה רק אותה ולא אף אחת אחרת.

היא מחבקת אותי חזק יותר אבל זה לא מספיק לי. אני מנשק אותה ומבין, יותר מתמיד, שאף פעם לא הייתה לי מישהי אחרת. לא באמת. וזה לא משנה עם מי הייתי, אף אחת לא השתוותה לולרי.
זאת הייתה הנשיקה הכי סוערת ובעלת תשוקה שהייתה לי.
ואני משחרר אותה לבסוף ורואה בעיניים שלי שהיא מרגישה כמוני.
״אני חושב שהגיע הזמן לא?״ היא מביטה בי בעיניים עצובות במקצת.
״אני חשבתי שאפשר לחכות עוד קצת, רק עוד כמה רגעים..״
״אני מבין…״ אני חושב על כל הרגעים שהיו לנו יחד מאז שהייתי בן 18 והיא הייתה בת 14.
על השוד הראשון שלנו יחד כשהייתי כבר בן 21, ועל כל יום ורגע שהיינו יחד עד היום.
בילינו כל רגע בחיים שלנו יחד מאז היום ההוא במפגש.
היא הייתה כלכך קטנה אז, הופתעתי שמישהי בגילה הייתה צריכה להגיע למקום כזה, אבל מהרגע שהיא התחילה לדבר ולספר את הסיפור שלה, אני הבנתי שהיא בדיוק כמוני ורק היא תוכל להבין אותי, והתאהבתי. הייתי מוכן לוותר על הכל בשבילה, מבלי אפילו להבין איך הרגשתי כלפיה.
אז היא עוד הסתובבה בשיער פזור. כי היא פחדה מהאנשים שצחקו עליה כשהיא הסתובבה בקוקיות, אלה שאמרו לה שהיא נראת כמו ילדה קטנה. אבל היום אם מישהו רק יעז לצחוק היא יודעת שאני אהיה הראשון להגיב.
״אני מוכנה מותק.״
״את בטוחה?״ היא ניגשת לשולחן המזכירה ומפעילה את האזעקה.
״למה הפעלתם את האזעקה? מה אתם עומדים לעשות? מה יקרה לנו?״ מישהו במרכז קהל בני הערובה העיף שאלות לחלל האוויר.
״טוב, כולכם תזכו לראות את הסיום הגדול שלנו, ומה שיקרה לכם אחר כך… אני לא באמת יודע. אבל אני בהחלט יודע מה עומד לקרות לך ׳מר אני אוהב לשאול הרבה שאלות׳״ הכדור פגע במרכז המצח שלו והוא קורס לרצפה.
״איזה כישרון מבוזבז אתה מותק. היית צריך להיות צלף.״ ולרי מנשקת אותי על הלחי.
״את הרבה יותר מוכשרת ממני מתוקה״
״לא אתה מדהים יותר.״
״את עושה הרבה יותר ממני.״
״אוי שקט אתה.״
״אני אוהב אותך וי״
״אני אוהבת אותך מייק…״ קול הסירנות קוטע אותה.
״עוד כמה זמן נשאר?״ היא מקפצת לדלת הכספת וצועקת אליי.
״עוד דקה מותק״ אני מתחיל לצעוד למרכז האולם״זה המון זמן״
״זה בהחלט מספיק״ היא מצטרפת אליי, אני אוסף אותה לחיבוק וצוחק.
״עברנו המון יחד אה, מתוקה?״ אני רואה את הדמעות השקופות זולגות על לחייה ויודע שזה מוקדם מידי בשבילה.
״אני מצטער וי.״
״על מה?״ היא מנסה לחייך דרך הדמעות.
״על הכל. על שפגעתי בך עם כל הבנות האחרות, את האחת והיחידה שלי. אני מצטער על מה שעומד לקרות לנו עכשיו, ואני מצטער שאני צריך לבקש ממך עוד דבר אחד אחרון.״
״מה?״
״אני צריך שתחייכי בשבילי״ אני מרים את מבטה אליי ונושק לה על המצח.
״תמיד…״ היא מחייכת חיוך גדול ועוצרת את הדמעות.
״תודה.״
״תניחו את כלי הנשק וצאו החוצה בידיים מורמות אתם מוקפים. אני חוזר הניחו את כלי הנשק וצאו החוצה בידיים מורמות.״
״מה את אומרת מתוקה, שנקשיב להם?״ אני מחייך.
״לעולם לא…״ היא מצחקקת ומנשקת אותי. אני סופר לאחור במוחי.
10…9…8…7…6…5…4…3…2…1…
ואז הפצצה מתפוצצת, השטרות שהיו בשקים מתפזרים לכל עבר.
אמור לכאוב לי עכשיו, אבל אני לא מרגיש כלום.
והאהבה והאחיזה שלי בולרי מונעת מהכאב לפגוע בי, ואני מחייך כי אני יודע שחיי נגמרים בדיוק באופן שהייתי רוצה, עם האהבה הנצחית שלי בזרועותיי.