“תספרי סיפור לפני השינה”, ביקשת מעצמך.

"אבל שהפעם יהיה עם סוף שמח", אמרת בטון קצת מתבכיין וקצת מתפנק.
"טוב",ענית לעצמך בחיוך קטן. "נראה מה אוכל לעשות".

לפני שנים רבות, חיה לה אי שם בעולם, ילדה.
-"איך קורים לילדה?" שאלת.
ואז חשבת קצת גירדת את פדחתך קלות והכרזת-"ווינטר בלו".
את מקמטת את מצחך ואומרת במחאה-"אבל אני מכירה את ווינטר בלו. היא זאת מהספר של אשכר ארבליך בריפמן! תמיד הייתי קוראת את הספרים שלה כשהייתי קטנה יותר!".את מרגישה קצת מרומה.

-"כן אבל זה סיפור על ווינטר בלו אחרת", את מתרצת. את מעקמת מעט את הפרצוף. אבל נאלצת לקבל את התרוץ. למרות שזה בקושי.
-"זאת לא פיה מארץ הפיות". את מנסה להסביר.

-"אז מי זאת?", שאלת.

-"אני,את". רצית לענות. אבל לא עשית זאת. מה שכן אמרת זה-"זה…זה דבר שקצת מסובך להסביר.

משהו בסגנון של -"כשאגדל אבין?",שאלת .וענית שכן .ואז גלגלת עיינים.
"אני כבר מספיק גדולה!" אמרת בעצבים ילדותיים למדי , שלוו כמובן, ברקיעה קלה ברגל.

את תמיד רוקעת ברגל כשאת מתעצבנת.

"את רוצה שנתחיל את הסיפור או לא?"
את משתתקת.

אז ווינטר הלכה בעולם של סכנה. והיא הלכה והלכה.
אמנם ווינטר לא פיה. אבל היו לה כוחות קסם משלה.-"מה היו הכוחות שלה?", שאלת.

-"היא יכלה ללכת בעולם בין כולם. ולא משנה מה היה קורה. זה לא היה מטריד אותה. היה לה עולם משלה. יקומים שלמים משלה שהיא בראה מכוח הדמיון בלבד. והיא חיה בהם כל פעם מחדש.
את שורקת בהתפעלות. "גם אני רוצה". את אומרת. וקשה לך לגלות לך שגם את פעם יכולת. ושווינטר בלו היא את. את תגלי את זה לעצמך בסוף.

"יום אחד אולי יהיה לך את הקסם הזה." את מנחמת את עצמך. למרות שאת יודעת שיש לך אותו. את פשוט עדיין לא יודעת על זה.

-"ואיזה עוד כוחות יש לווינטר בלו?"

שכולם אוהבים אותה .שהיא אף פעם לא כועסת. שהיא תמיד אחראית ולא נגררת. אבל יודעת להשתובב. שהיא חכמה ומתוחכמת. שהיא מצחיקה .שהיא שנונה .שהיא דיי מדהימה בכללי. הייתי אומרת.

-"אבל זה לא קסם", את מעקמת את אפך.-"שכולם אוהבים אותך ואת כזאת מדהימה?".

אולי לא. ואולי כן. אבל את כולה לנחש לבד שההרגשה היא מדהימה. ממש כמו קסם אמיתי.

אוקיי. אישרת. למרות שקשה לך לקבל. הסיפור הזה נהיה מוזר מרגע לרגע.

-"ומה קרה לווינטר בלו הזאת?", שאלת.

את לוקחת נשימה עמוקה. לא יודעת איך לספר לה.אבל-

-"ווינטר בלו התאבדה". את אומרת.-"התאבדה!!!?" את צווחת.-"אבל הבטחת לי סוף טוב! את הבטחת לי סוף טוב!" את מוחה.

-"אבל יש לזה סוף טוב! אני מבטיחה! אבל את צריכה לחכות ולהיות מספיק סבלנית לסוף, את מבטיחה לי שתיהי סבלנית?". את מבטיחה. את ממשיכה לספר.

"ווינטר בלו התאבדה כי היא רצתה להיות מישהי אחרת". את פולטת בשקט.
"ואיך הרגישו כל האנשים שאהבו אותה?" שאלת.-"הם היו נורא עצובים. לא כי היא הלכה. כי היא השאירה אותם בלעדייה.

-"ומה הם עשו כשהיא מתה?"

כשהיא מתה היא כתבה לכולם מכתב פרדה ארוך ארוך. בדרך כלל היא לא כותבת כל כך ארוך. כי לאנשים יש קצת "קוצים" וקשה להם לקרוא. אבל הפעם זה היה ממש ארוך. היא לא דפקה חשבון לאף אחד. הרי זה המכתב האחרון בחיים שלה…

"ומה היה כתוב בו?"

על כל הטעויות שלה. על כל הדברים שעזרו לה להתמודד. ושיעזרו למי שיקרא את המכתב.והיא כתבה שהיא תתגעגע. אבל היא חייבת למות. אם היא רוצה להיות אחרת.

והם הבינו אותה. הם ידעו כמה קשה להשתנות בעולם שלהם. הם אחלו לה שהיא לא תחזור לעולם. אבל הם בכו. "אם כל הטובים עוזבים, מי ישאר כאן?".

האמת היא שווינטר כבר עזבה אותם לפני להרבה זמן. וכולם בכו. ואז היא חזרה שוב. וכולם אמרו. זהו. עכשיו היא שוב איתנו. לא נאבד אותה יותר.

ואז היא התאבדה.

הם קראו את המכתב ובכו. שוב להיות בלי ווינטר בלו?
בלי וינטר בלו הקצת מטורללת. עם החיים המצחיקים. והקצת עצובים. כי מתחת לכל ליצן מסתת אדם קצת בכיין.

שכל שעה בלי אות ממנה בדקו אם היא לא מתה. אז יום שלם בלעדייה? וחיים שלמים? היא עוזבת לתמיד.
היא הרי התאבדה.
אז הם. כל אחד. כתב לה מכתב קטן. וכולם ביחד. מאה וארבעים מכתבים. הם הדביקו אותם למכתב הפרידה שלה. ואז שרפו את כל המכתבים.

שיהיה לה.

שתוכל לראות.

כמה אהבו אותה.

בעולם הבא.

"זה עדיין לא סוף שמח". את אומרת בחריקת שיניים. לא לא. הפעם את לא מתפשרת.אוקיי אוקיי. לא לכעוס. זה לא הסוף, סבלנות, זוכרת?

ווינטר בלו אמנם מתה. אבל הנפש שלה נולדה מחדש. בתוך תינוקת קטנה וחמודה,שקראו לה-"אמרלד".

את שוב מקמטת את מצחך-"אמרלד? כמו הבת של ווינטר בלו?" את שואלת.

-"כן בדיוק".

את לא מבינה.
אבל זה בסדר.

ואמרלד ירדה לעולם. והיא באמת הייתה מיוחדת.

אבל לא היה לה את הקסם של ווינטר בלו.

לפעמים ידעה אמרלד בברור שפעם היא הייתה ווינטר בלו. ולפעמים כמעט ולא.
אבל תמיד היא הרגישה בחיסרון של הקסם הזה.

זה כמו להיות פיה בלי כנפיים.מבינה?

זה קסם שזורם לה בדם מליוני שנים. אבל הקסם הזה מקולקל בדם שלה.

היא מנסה להפעיל אותו שוב. אבל היא קצת פחות מרתקת מצחיקה ומתוחכמת ממנה שהיא הייתה. קצת פחות מקסימה. יותר משעממת. היו אומרים. וכבר לא כל כך קונדסית..

יכול לעבור יום שלם בלי שתעולל דבר ולאיש זה לא יראה מוזר.
גם שבוע.

והיא כמו פיה לי כנפיים.היא באמת מנסה לעוף אבל..
הקסם שלה מקולקל.

אז כל לילה. אחרי עוד כישלון. היא פותחת את כל המכתבים וקוראת בהם שוב ושוב .וגם היא, כמו כולם. אוהבת את ווינטר בלו. ומתגעגעת אלייה.

הפנים שלך חמוצות משהו-"זה לא סוף שמח!"

היי, אבל זה גם לא סוף כזה עצוב, לא?
את רוקעת ברגלייך.
טוב טוב. נראה מה אפשר לעשות.רק תפסיקי לבכות, טוב?
את משתתקת.

ואולי ההתקדמות היא איטית. ומזערית. ובכלל לא שמים לב. אבל גם עם כל הארס והקסם המקולקל בדמה של אמרלד. מתגלה אדם קסום. בדרך אחרת.
לווינטר בלו יש את הקסם שלה. אין מה לומר.

אבל גם לאמרלד יש משהו. והוא יוצא דופן.
הוא אמנם חלש עכשיו.

אבל יום יבוא.
והיא תפיל את ווינטר בלו בנוקאאוט.