תנסי- זה טעים

"תנסי זה טעים", חייך אליי גאי.
עיוותי את פניי. "אני לא רוצה".
"נו תנסי זה ממש טעים", הוא המשיך.
"אמרתי שאני לא רוצה".
"נו תנסי אמרתי לך! רק תני לא יקרה כלום", החל גאי כבר לכעוס.
לקחתי בפחד את הסיגריה מידיו.
"ילדה טובה", הוא חייך, "טעים נכון?".
החלתי להשתעל. "זה דוחה".
החיוך נמחק מפניו. הוא נתן לי כאפה והלחי שלי הייתה אדומה ונפוחה.
"אני רוצה להיפרד! נהיית ממש מגעיל!", קמתי מהכיסא ויצאתי מביתו בזריזות.
הוא רץ אחריי ברחוב הקר של הלילה. "את לא יכולה לברוח ממני".
רצתי עוד יותר מהר. פגשתי בשוטר. "אדוני השוטר! הוא לא מסכים שנפרדנו".
השוטר לא ממש היה בעניין. "ילדונת זה קורה כל הזמן, לכי לאתר שידוכים או משהו".
"תסתכל על הלחי שלי! זה הוא עשה לי", התנשפתי מהריצה.
"תראי, אני לא מומחה לאהבה שיבקש סליחה ונגמר הסיפור".
עמדתי ברחוב הקר. לא ידעתי מה לעשות.
"מלשנית!", בא גאי והחל לתת לי סטירות נוספות, "אני לא אוהב מלשניות".
ניסיתי לברוח. אך לבסוף הוא תפס אותי והחל להכות בי עד שלא יכולתי יותר ואיבדתי את הנשימה.