תנסה בקטנה

הוא נשען על הקיר האחורי של הבית ספר.
הוא נושף ושואף את העשן של הסיגריות.
"אדם?" הוא קולט אותי במבטו ומסמן לי להצטרף עליו עם אצבעו.
אני הולך אליו בלב הולם.
הוא מושיט לי את הסיגריה שלו.
"תנסה בקטנה" הוא אומר ומחייך עליי את חיוכו הכובש.
"אני מעדיף שלא…" אני מנסה להתחמק מהצעתו הנדיבה.
"נו אחי…אל תגיד לי שאתה מפחד,תנסה" הוא אומר לי בחומד כזה ודוחף לי את הסיגריה לפה.
שאיפה שמנערת את גופי,זה ממכר אותי.
"זה טוב" אני אומר בשלווה ונינוחות ושואף עוד ועוד.
אני מרגיש פתוח לעשות הכל,כאילו כל הדלתות נפתחו בשבילי,אני דוחף את ידו בעדינות וקרב אל פניו הרכות,ריחן של הסיגריות דבק לבגדיו.
הוא מביט בי במבט שואל ואני מנענע את ראשי ומניח את שפתיי על שפתייו ברכות.
טעמן כטעמה של סוכרייה מתוקה,טעם שלא ברצונך להפסיק.
הוא לא מתנגד,הוא ממשיך את הנשיקה המתוקה ונוגע בפניי ברכות.
"זה בקטנה,זוכר?" הוא אומר וממשיך בנשיקתו הטובה.
ואני רק מחייך ומחבק אותו לגופי.