תן להם לבעור

איפה אתה כשאני צריכה אותך, כשאני מרגישה שאני הולכת בדרך ללא סוף, כשהכוכבים מעל כבר לא מאירים לי את הדרך.
איפה אתה כשאני צריכה מישהו שיתמוך בי כשאני הולכת, שכן רגליי יחפות ופצועות מין הסלעים וקוצים שממלאים את השביל.
איפה היית כשגיירג'ק נפלה, כשתושביה קראו לגיבורם הדגול בקול סדוק וגרון יבש, נואשים להצלה.

ראיתי יותר משתוכל לדמיין, והכל רק אלימות והרס, הרג ללא סוף.
מרחבים שלמים שבהם רק השקט שולט לבד.
לא חשבתי אז שתעזוב, שתתחבא במקומך ותסרב. חשבתי שתילחם, שתבוא אל קו ההתקפה לעזור, אך במקום זה העדפת לצפות בלהבות מאחור.

תצא, תסביר לאן נעלמת,
תפסיק להתחבא, תהיה אמיתי,
תצא, מפסיק עם השקרים היום,
פעם אחת תראה את פנייך.

אני יושבת מובסת בקו ההתקפה, אחרי שכבר כולם נפרצו. שנים על גבי שנים שטיפלתי בך והכל הוביל רק לאכזבה. ליבי נצבט רק מלחשוב שזה מה שיצא ממך.
'תני להכל לבעור', אמרת לי דרך הקוד הסודי שלנו. 'תוותרי, את לא יכולה לשנות את מה שראית.'
ואני רק רציתי להגיד לך שזה לא היה הכל, שראיתי עוד עתיד אחד שהיה עשוי לעזור לנו להינצל, אבל בו אתה היית אופטימי יותר, אצילי יותר.
הבנתי שלא הכל מקבלים בחיים.

תמרוט את נוצותייך, אתה אינך ראוי להם,
תן להם לבעור באש, כמו שנתת לנוצות אחייך לבעור,
אינך ראוי להיות גיבור, אם בשעת אמת אתה פחדן.