תמונה מטושטשת..

ידיי הרועדות מחזיקות בקושי בעיפרון המחודד למופת, אני מתחילה למשוך קווים עדינים על דף הנייר הנקי.
אני מציירת לאט, מטשטשת בחשש כל איבר.
מנסה לדייק, העין צריכה להיות בדיוק בצורתה, האף סולד מעט, השפתיים מכווצות.
לאט לאט הוא נבנה לו על הדף הצחור כלבנה.
התמונות במוחי מתבהרות לפתע.
זה הוא, הגבר מסיוטי שבגללו כל לילה צרחתי לעזרה.
זהו זה, הוא מושלם אני מסתכלת על פניו מבעד לטשטושים ולמחיקות.
מניחה לדף לשכב בשקט על שולחן הכתיבה המלוכלך שלי.
שנים עברו מאז, הוא נקרע מעט וקצותיו צהבהבים.
אך בכל פעם שאני הופכת את הדף ומסתכלת בהיסוס, התמונות שקבורות בנבכי מוחי חוזרות אלי.
אני חייבת לכסות אותו בחזרה, שלא יהיה כל זכר ממנו…