תלמידת חטיבת ביניים ממוצעת (קטע קצר)

"רובי, קומי! את מאחרת!" צעקתה של אמי הדהדה בחדר הדל.
נאנחתי והזדקפתי במיטתי, קרני שמש חמימות הסתננו מתריסי החלון המוגפים. רעש הפטפוטים רעם באוזניי, והזכיר לי שאין גרוע מזה.
"אמה, אולי תפסיקי לדבר בטלפון בשש בבוקר?" צעקתי בעצבנות על אחותי, שכרגיל ניהלה את השיחה היומית שלה עם חברות שלה. רק אלוהים יודע על מה יש לדבר כל כך הרבה זמן…
רעדתי מהמחשבה שכשאני אהיה גדולה גם אני אהיה כזו, מכונה רובוטית שכול היום מדברת בפלאפון או יוצאת לקנות בגדים.
"זה חשוב!" צעקה אמה בחזרה מהחדר השני.
גלגלתי את עיניי ודידיתי קדימה מהמיטה, לחצתי בעדינות על הידית וזו נפתחה בחריקה.
פסעתי לאטי במדרגות הלולייניות, משפשפשת קורי שינה מעיניי. אני לא 'הטיפוס' של הבוקר, זה בטוח…
"בוקר טוב, אמא." נשקתי נחרצות על לחיה וזו פלטה אנחה.
"בוקר טוב, רובי." השיבה אמי בעייפות והמשיכה למרוח את ממרח הגבינה על הכריך.
"שלום, שלום, שלום." סטן, אחי הקטן והמעצבן, נכנס למטבח באושר.
"סטני מתרגש?" גיחכתי בלגלוג.
"אני עולה לכיתה א' היום." רטן סטן והמשיך לדלג אל הסלון. הוא צנח על הכורסה הקטיפתית ותוך רגע הוא שקע בטלוויזיה.
"רובס, תשתדלי לא לעצבן את אחיך." ביקשה אמי.
רציתי לפלוט הערה עוקצנית כמו 'כן, בטח' אך העדפתי לשתוק, לעמעם משהו לא מחייב ולשוב לחדרי.
בחנתי את בגדיי בארון בקפידה, רציתי לעשות רושם טוב ביומי הראשון בחטיבה. לאחר מחשבות ממשוכות בחרתי בחולצה קצרה בצבע זית וג'ינס קצר.
התאמתי לבגד נעלי בובה בצבע ג'ינס והשתחלתי לתלבושת במהירות. לאחר מכן מיהרתי אל המראה האליפטית שבקצה החדר בה יכולתי לראות את דמותי בברור.
"מושלם." הכרזתי בסיפוק ואספתי בזריזות את שיערי לפקעת מרושלת על עורפי.
לא טרחתי להתאפר, אני לא עד כדי כך נואשת… צעדתי אל חדר האמבטיה המשוח בשמן יפהפה.
הרצפה בצבע השמנת העניקה לחדר (ולו החדר שאני הכי סולדת ממנו בבית), מראה חמים וביתי.
צחצחתי את שיניי, והמשכתי לעשות את 'עיסוקי הבוקר הבוגרים' שלי.
אחרי שהתרציתי תליתי את הילקוט על גבי, הכנסתי את הכריך והמים לילקוט ויצאתי מהבית.
נשמתי עמוק, היום הראשון שלי בחטיבה.