טלית שכולה שקר
חלמתי על אדם
טלית שכולה תכלת
מהלך לו בין אנשים
שהם טלית שכולה הם
מדבר אליהם על חיבה ואהבה
מספר להם על עולם שבו אין רפש
מחייך אליהם חיוך שמטביע בהם תכלת
אך כשהוא מגיע הביתה, הוא אמת
הולך לו במסדרון לכיוון המקלחת
מסדרון מלא מראות, מלא בשקיפות שקרנית
מגיע למקלחת תולה את בגדיו ונכנס עירום
פותח את המים ומסתכל על עצמו נשטף
תכלת שקרנית, אדם השבוי ברצון לתכלת
מסתכל על עצמו קרוע, טלית שכולה שקר
לא מאמין למילותיו, אך מאמין באחרים
יום אחד ישכנע אדם שישכנע אותו
שתכלת קיימת
תגובות (3)
אלא אם פספסתי משהו, זה "טלית" ולא "תלית".
יש משהו מאוד שיפוטי בשיר כלפי אותו אדם. אתה חוזר שלוש פעמים על השורש ש.ק.ר בהקשר שלו, אבל במשפט וחצי האחרונים יש טיעון חיובי כלפיו. נראה שהוא רוצה להאמין בטוב(=תכלת?) הזה. הוא כן מאמין שהטוב קיים באחרים, ומחפש אחריו כדי לגלות אותו בעצמו. אני בכיוון?
תוקן
ואדם שקרן יכול להיות טוב
אני מניח, אבל נראה לי שזה תלוי בשקר ובתכלית שלו. אדם שמתואר כ"טלית שכולה תכלת" נתפש כאדם ישר ותמים.
זה פחות ביקורתי. יותר נקודה למחשבה. איך כקורא אני מפרש את הטקסט.