תודה לכם גיבורים

היום ישבתי בסלון ועסקתי בפלאפון תוך כדי שהטלוויזיה דלוקה על חדשות, הצפירה החלה ומיד עזבתי את הפלאפון ונעמדתי, וכך גם משפחתי, עמדנו והרכנו ראש במשך דקה.
בזמן הצפירה חשבתי, חשבתי על הנופלים והודתי על כך שבזכותם אני יושבת בבית בשקט, רגועה, בלי לפחד ששוב תהיה אזעקה, אזעקה יום אחרי יום, ובלי לפחד שיפול טיל בכל יום. חשבתי על זה שהם הקריבו את עצמם כדי שנוכל לחיות, ׳ובמותם ציוו לנו את החיים׳.

חשבתי על זה שזה מדהים איך בכל משפחה ברגע אחד כולם עוסקים בפלאפונים, רואים טלוויזיה, מדברים עם חברים, אוכלים, או כל דבר אחר..וברגע אחר, צפירה….
כל עם ישראל קם על הרגליים, כל עם ישראל עוצר את מה שהוא עושה, עומד, ומרכין ראש..מרכין ראש לזכר כל הנופלים, לזכר אלה שהקריבו את עצמם כדי שנוכל לחיות בשקט ובשלווה.
אז תודה , תודה לכל הגיבורים..תודה לכם שהצלתם אותנו..תודה לכם שאתם שומרים עלינו..
תודה שבזכותכם אנחנו חיים.