תהיה כנה

"היי, לוזר," היא צעקה, ולא עברה יותר משנייה לפני שהמכונית שלה עצרה מולי."אתה בא?" היא פתחה את הדלת עוד לפני שהמכונית עצרה לחלטין, ואני תהיתי מה לעזאזל אני עומד לעשות עכשיו.
הכל היה הרבה יותר קל כאשר היא לא ידעה שאני קיים, כאשר הערצתי אותה ממרחק, בדיוק כמו כל השאר, כאשר לא היה לי סיכוי.
"איפה החבורה שלך?" אני שואל בזמן שאני מתיישב על ידה, מנסה להיזכר בשמותיהן של הצמד שתמיד חג סביבה כאילו היא השמש.
אני לא מביט בה, פוחד שברגע שמבטי יפגוש את מבטה אני אשכח הכל, והסצנה כולה תהפוך למביכה אפילו יותר.
"הייתי צריכה קצת זמן." המשפט הזה מדאיג אותי, מעולם לא ראיתי אותן בנפרד אחת מהשנייה, אם לומר את האמת, עד עכשיו הייתי בטוח שהן קשרו את עצמן זו לזו בשביל שהן לא יבלו רגע בנפרד לעולם.
אני לא אומר עוד דבר, פשוט יושב בשקט בזמן שהיא לוחצת על הגז ועוברת על כל חוק תנועה אפשרי, אך לאנשים כמוה דברים פעוטים כמו זה לא מזיזים, לא כאשר כל השוטרים בעירה הזו נמצאים בכיס הקטן של הסקיני ג'ינס שלה, או כאשר יש לה מספיק כסף בשביל לקנות את הנשיא, ועוד ישאר מספיק עודף בשביל לקנות שניים נוספים.
"שמעתי שאם אני רוצה להשיג משהו, אתה יכול להשיג את זה, זה נכון?" היא שואלת בסופו של דבר, ואני רוצה להאנח, הייתי צריך לדעת שהיא לא באמת רוצה לבלות איתי, שהיא בסך הכל צריכה משהו.
"אני מניח." אני אומר ולפתע אני כמעט חקווה שהיא תגביר את המהירות של המכונית, מקווה שהיא תצטרח להשקיע כל-כך הרבה תשומת לב בכביש שהיא תשכח שהיא רצתה לבקש ממני משהו, אך לצערי, המכונית מתחילה דווקא להאט.
"גם כל מה שאני רוצה להשיג הוא תשובה כנה?" אני חייב להודות שהייתי כל-כך מבולבל, שמצאתי את עצמי מביט בה, אך היא פשוט הביטה בידיה אשר אחזו את ההגה בעוצמה גדולה כל-כך שאצבעותיה התחילו להלבין.
"אני מניח שזה תלוי ממי את רוצה את התשובה הכנה." אני אומר, ומעביר את עיני על פניי המכונית, אך כל שיש במכונית הוא בקבוק תרופות כמעט ריק, מצית וחפיסת סיגריות, אני מניח שזה היה מטופש ממני לצפות למשהו יותת, במכונית כמו זו לא היה מקום לדבר, מפחד שזה יאט אותה.
"אני צריכה תשובה כנה ממך," היא אומרת, ואני מניח שמיותר לציין שהייתי מופתע."אני אקבל אחת כזו?" היא שואלת, ואני פשוט רוצה לצחוק באותו הרגע, אלוהים, הייתי משיג לה כל מה שהיא הייתה רוצה, בלי לחשוב פעמיים, והיא אפילו לא מודעת לזה.
"מה השאלה שלך?" אני עונה לה, ומבטי נאחז במבטה, לרגע שוכח שלא הייתי אמור לעשות זאת, אך זה כבר לא חשוב, משום שהיא הייתה זו שהורידה את מבטה קודם, כנראה משום שהיא לא רצתה להביט בעיני כאשרשאלה את השאלה הכו חשובה שלה.
"על מה אתה חושב כרגע?" היא שואלת, ואני הבנתי שאני לא רוצה לתת לה תשובה כנה, משום שהיא כנראה לכנראה לא תדבר איתי שוב לעולם, אך מצד שני, אולי זה בדיוק מה שאני צריך, אולי אני פשוט צריך לחזור להעריץ אותה מרחוק, כאשר אני יודע שאין לנו באמת סיכוי.
"על מה אני חושב?" אני שואל, לא אותה אלא את האוויר, אתם מבינים, זו הייתה יותר תהיה מאשר כל דבר אחר.
"כן," היא אומרת ברצינות."ותזכור הבטחת שלי תשובה כנה." עיניה הכהות נעוצות בצד פני, מחפשות סימן לכך שאני משקר לה, מחפשת את הסימן הקטן ביותר לכך שאני צוחק עליה.
"אני רוצה להישאר ברגע הזה לנצח."אני עונה לה בפשטות ופוגש את מבטה, אשר היה מופתע בצורה משעשעת, זה כמעט כאילו היא לא מבינה מי היא, כמה יפה ופופולרית היא, זה כאילו היא לא יודעת כמה אנשים היו מוכנים להרוג בשביל לשבת לצידה כרגע.
"למה?"היא שואלת, והפעם למרות שאני מצליח לא לצחוק, אני לא יכול להעלים את החיוך המשועשע מפניי.
"בגלל שאין דבר מרגש יותר מאשר לשבת על יד נערה יפהפייה כמוך במכונית מהירה כמו זו," אני אומר, ומעביר יד בשיערי."זה מה שרצית לשמוע?" אני שאול אותה, אך ממבט אחד בעיניה אני מבין שהיא כבר לא פה, שהיא נמצאת הרחק מכאן, זה מצחיק, שהיא כל-כך רצתה תשובה כנה, אך ברגע שהיא קיבלה אותה לא היה לה מה לעשות איתה.