"תברחי מכאן!"

נמאס לי.
הריבים , הצעקות , ההפרעות שינה…
אני אורזת מזוודה , ויוצאת , לא משנה לאן.
אני מתגנבת בשקט לחדרי , יוצאת מהחלון , לעולם טוב יותר.
אני עוברת ברחובות , חולפת על פני אנשים , חנויות , בתים , בתי קברות וכ'ו…
לא טרחתי להסתכל סביבי , העיקר שאני אברח…
שעה אני הולכת , הולכת ללא ידיעה לאיפה.
לפתע אני מרגישה מישהו תופס בכתפי , מושך אותי.
אני שומעת את המילה "תברחי!" אני מקשיבה , ובורחת , בורחת הביתה.