תאילנד.

בס"ד

אתמול בלילה הלכתי לישון, בערך בשעה 22:00. התעוררתי בשעה 2:00, היה ריח חזק של ים מעורב עם ריח של עץ רטוב, לא התייחסתי, חזרתי לישון. בבוקר התעוררתי בשעה 6:00, באמצע הים על רפסודה של עץ, רק אני והגלים, עכשיו כבר כן התייחסתי: הצילו!!!!!!! הצילו!!!!!! יש כאן מישהו????? הצילו!!!!! אני לא יודע לשחות!!!!!! ואז בבת אחת זה נגמר ושוב הייתי על המיטה שלי, עטוף בשמיכת פיקה נעימה עם משבצות שחורות וכחולות. אמרתי לעצמי מה שכל אחד היה אומר לעצמו: "טוב, חלום, חלום אמיתי מדי, אבל חלום". הלכתי לעבודה כרגיל, יום נעים וחמים חלף לו. בערב כשחזרתי שידרו בכבלים את "סיוט ברחוב אלם", ישבתי וראיתי, רק אני וקערת פופקורן גדולה. נרדמתי על הספה ובשעה 2:00 שוב היה ריח חזק של ים מעורב עם אותו ריח של עץ רטוב, שוב לא התייחסתי. אתם מכירים את זה שאתם מתעוררים באמצע הלילה, ומלא מחשבות רצות לכם בראש? גם לי עברו מחשבות בראש, מחשבות כמו: "טוב, הריח מוכר, אבל אין מה לפחד, הרי זה חלום, וגם ראיתי "סיוט ברחוב אלם" מקודם, אז אני כנראה מושפע, וחוץ מזה זה לא שהתעוררתי עם איזה דג קרפיון על המיטה…" ואז בשעה 6:00 כאילו תוכנת מראש חזר לו אותו התסריט, שוב אמצע הים, שוב אני על רפסודה, שוב צעקות הצילו. ואז בבת אחת מצאתי את עצמי על הספה בסלון, לצדי על השולחן קערת פופקורן ריקה. הרדיו פעל, החיפושיות שרו את "HELP" ואני חייכתי. שעה אחר כך בדרך לעבודה התנגשתי עם הרכב שלי ברכב אחר ("אני יודע שהיה רמזור, אדוני השוטר, אני אפילו ראיתי את הרמזור, אבל לא הספקתי לעצור") למזלי לא נסעתי מהר וכך גם הרכב שבא מצד שמאל של הצומת, מובלים כאילו במגנט נכנסנו כאמור אחד בשני. היא לא נלחצה בכלל אלא פתחה את הדלת וניגשה אלי בעדינות נהדרת ("צא מהאוטו!!! מה אתה משוגע??? אתה לא רואה לאן אתה נוסע???") החלפנו פרטים ובערב הזמנתי אותה למסעדה, היא סירבה, אז שוב העברתי ערב עם פרדי קרוגר וקערת פופקורן, מסתבר שפרדי קרוגר לא אוהב פופקורן במיוחד. למחרת הלכתי והזמנתי תור לפסיכולוג, כי ניחשתם נכון: העניין עם הים והרפסודה חזר שוב, ולי זה קצת נמאס, כי אני באמת לא יודע לשחות! אז הגעתי לבניין גבוה, היישר לקומה הרביעית, בכניסה ליד המעלית בין כל השלטים הקטנים היה גם שלט מוזהב אחד קצת יותר גדול מהשאר, היו מוטבעות עליו אותיות שחורות: "דוקטור קרן אור- מומחית לפסיכולוגיה חלומית והתנהגותית" ("גבירותיי ורבותיי, מסיימת מחזור ח`, קבלו אותה: דוקטור קרן אור, מחיאות כפיים!"). דוקטור קרן אור לקחה ממני 580 שקל כדי לנתח לי את החלום המציאותי שלי ולהגיד לי שיש לי בעיה פסיכואנליטית עם היחסים הביומטרים שלי עם מקלט הטלוויזיה. כשיצאתי מהמשרד של דוקטור אור נתקלתי בה בבת אחת, היא נפלה אחורה, ואני מיהרתי לעזור לה ולהתנצל: "אני נורא מצטער, אני לא ראיתי אותך, אני לא ציפיתי שתגיעי בדיוק כשאני עוזב…" זו הייתה היא מההתנגשות בצומת, והיא זיהתה אותי, היא חייכה כשקמה בעזרתי ואמרה: "אה, זה אתה, הנהג המדופלם…" עניתי: "כן, זה אני, הנהג המדופלם, את יכולה לקרוא לי דניאל, זאת אומרת דני, זאת אומרת דניאל… אבל מי שמכיר אותי קורא לי דני… מה את עושה כאן?" היא קצת היססה ואחר כך אמרה: "אני באתי לקרן, כי היא חברה שלי, ואנחנו יוצאות לצהריים", הנהנתי ואמרתי: "חברה שלך? מזל שהיא לא הפסיכולוגית שלך, כי היא לא משהו…" והתכוונתי להמשיך בדרכי, היא עמדה להיכנס למשרד ואז בבת אחת היא נעצרה ומשכה אותי ביד אל ספסלי הישיבה בחדר ההמתנה תוך כדי שהיא צועקת: "טוב, תפסת אותי, עלית עלי, דוקטור קרן היא לא חברה שלי ואנחנו לא הולכות לשום צהריים ביחד, אני כאן כי אני חולמת על ים ועל זה שאני על רפסודה ואני שונאת ריח של עץ רטוב, זה עושה לי בחילה נוראית!" הייתי המום מההתפרצות הקטנה שלה ושאלתי: "מה אמרת עכשיו?" היא לקחה נשימה ארוכה ואמרה: "שזה עושה לי בחילה נוראית, הריח של העץ הרטוב…" נטיתי כלפיה בתנוחת הקשבה ("זה ישתלם לך אדוני, קורס מעולה בשפת גוף, סה"כ 5800 ל-17 מפגשים!") ושאלתי: "אמרת שאת חולמת על ים?" באותו ערב היא כבר הסכימה לצאת איתי למסעדה, הלכנו לאכול קלאמרי כשרים, אחרי הצלחת השלישית היא אמרה שקוראים לה סיגל (אכלנו ביחד! הצלחת השלישית שאכלנו ביחד!!!). שבועיים אחר כך נרשמנו לקורס שחייה כי היא הודתה שהיא לא יודעת לשחות ("בוקר טוב ממי, מה אין לך משחת שיניים כאן?" הבאתי לה משחת שיניים מהארון, ומיד אחרי שצחצחה שיניים אמרה בנשימת מנטול: "אני לא יודעת לשחות!" נישקתי אותה). סיגל ואני כבר שלושה חודשים ביחד, הפסקנו לחלום-להתעורר באמצע הים על רפסודה, ואנחנו יוצאים בקרוב לתאילנד לאי המדהים : "מאו-קאו-צ`או", אנחנו נטוס בחברת אל-על ואחר כך נצטרף לאוניית הפאר "התאילנדית הצבעונית" ("איזה זוג מתוק, שושי, בואי תראי איזה זוג מתוק נחת אצלנו בסוכנות, חברים יש לי שייט מדהים בשבילכם ישר לאי החלומות שלכם, אצלנו ב`ספינות אברם` הטוב ביותר ללקוח"). אני מתרגש לקראת הטיול שלנו, ואני מאוהב בסיגל עד מעל לאוזניים, כשנחזור בעזרת השם מהטיול לתאילנד אז אני מתכנן להציע לסיגל נישואין.