שתי ממלכות – לתחרות של royayalon

"פעם, בארץ רחוקה-רחוקה, היו שתי ממלכות. הממלכות הללו היו הגדולות והעיקריות באזור, מרכז הפעילות. לשתי הממלכות האלו היה מלך אחד. עד כמה שזה נשמע מוזר, ואולי לא כל-כך הגיוני – מלך אחד, בשנות העשרים לחייו, שלט בשתי הממלכות.
"יום אחד, הגיע אל כל אחת מן הממלכות שליח. השליח הביא לכל ממלכה מכתב, שני עותקים זהים. במכתב נכתב: 'ביום בו הירח יתמלא, קריאת שופר תישמע ברחבי האזור. מלחמה גדולה תחל ורק חורבה תישאר מן ממלכותיך. הזהרה זו הגיעה על-מנת להשוות את כוחותינו, לראות את יכולותיך. זהו קרב על החיים והמוות, ובידייך היכולת להחזיק את ממלכותיך בחיים, או להשמיד עד אפר את הכול.'
"המלך, אשר המכתב הבהיל אותו – שכן הירח יתמלא כבר למחרת בלילה – גייס ישיבת מלחמה באופן מידי. התברר לו כי רק אלף חיילים עמדו לשירותו על-מנת לשמור על שתי ממלכותיו.
"הכול אמרו לו להשקיע את כל כוחו וחייליו בממלכה אחת, שכן אם יחלק יהרסו שתיהן.
'אין לך מספיק חיילים,' אמר אחד מן שרי המלחמה שלו, אך המלך נופף בידו בביטול.
'אני רוצה לשמר את שתי ממלכותיי.' ענה באגביות.
'אך אם להגן על שתיהן תנסה – גורל שתיהן לאפר.' השיב השר נחרצות. אך המלך התעלם מהפצרותיו החוזרות והנשנות של השר, והחליט לחלק את חייליו, חמש-מאות לממלכה אחת, והחמש-מאות האחרים לממלכה השנייה.
"הלילה ירד ואתו ירח מלא התגלה. על כל ממלכה שמרו חמש-מאות חיילים, אך לכל ממלכה הגיעו כחמש-אלף חיילים אויבים. חיילי המלך נפלו אחד-אחד במהרה, ובאור ראשון כל שנותר מממלכותיו המפוארות, היה רק חורבות מעלות עשן.
'ואני אמרתי לך, השקע את כל כוחך בממלכה אחת,' אמר השר, לאחר שנגמר הכול. 'אמרתי לך לבחור באחד – ואתה רצית בכל. ולבסוף לא קיבלת דבר.' "
אדם קשיש ישב מול שלושה ילדים על כורסת עור חומה וגדולה. הילדים, אשר האזינו לסיפורו, חיכו למשפט האחרון אשר תמיד היה סבם אומר לאחר כל סיפור. הסבא חייך באנחה ונשען לאחור בכיסאו.
"ראו, נכדיי. המלך היה יכול לקבל רק אחד וחמד את הכול, ועל-כן לא קיבל הוא דבר. ביום מן הימים, כשתעמוד בפניכם החלטה כמו זו – בחרו בהגיון. אתם לא יכולים לקבל הכול, בחיים צריכים להסתפק במועט. כי אם תחמדו את הכול – בסופו של דבר לא יישאר לכם דבר."