שתי אחיות

כשהיא נכנסת,
כל העיניים נשואות אליה.
כשהיא נכנסת היופי מתפזר באוויר,
האור שהיא מפיצה מחמם את כולם.
היא כזאת, מושלמת.
כי מה לעשות היא הבוגרת,
כולם מתפעלים רק ממנה,רק היא,
היחידה שאת כולם מקסימה.
כי היא רוקדת,
וכשהיא רוקדת,
העולם שמח,אין על מה לדבר.
את כל כולה היא משקיעה בריקוד,
היא לא נופלת,לא מועדת,
כי כזאת היא,מושלמת.
קל להתאהב בה,
ואף אחד לא התפלה מכך,
כי כשהיא נכנסת,
העולם שמח ומוקסם,
אין יותר אושר,לא ימצאו אותו שוב לעולם.
וכשאחותה הקטנה נכנסת,
שום ציוץ חיובי לא נשלח לעברה,
גם לא ציוץ רע,
לא טוב לה במקומה,
כשאחותה הקטנה נכנסת היא,המושלמת מסתכלת בה בהערצה וחושבת:
למה אני לא כזאת?פשוטה כזאת,לא מושלמת ולא יפה,רגילה,נקודה.
החיים שלה יפים,שלי קשים כי אומרים להסתכל על חצי הכוס המלאה,שלי ריקה"…
כשאחותה הגדולה,המושלמת נכנסת,חושבת הקטנה מבלי לדעת כמה אחותה אומללה:
"הלואי והייתי אחותי,כזאת יפה ומושלמת היא חייה יפים משלי ! בהרבה!
אך אוי ואבוי לי!אסור לי לחמוד!אסור לקנא!אבל הלואי והייתי אחותי" !!
שתיהן חיו אומללות,חייהם היו רעים אבל שמורים ונעולים כסוד ובכל יום עד מותם היו מעמידות פנים ועולות על במת החיים.