שתיים לב אדום

אתה לא מבין מהי בדידות, עד שאתה כן.
אני הבנתי מהי בדידות כאשר צעדתי לבדי, בדרכי הביתה, ובגופי זרמה מן הרגשה מרה, מתכתית וקשה. ובעודי צועדת, כצבא של איש אחד, העולם לא נראה כבר אפשרי, ולא יכולתי לעשות הכל באותו הרגע.
ברגע ההוא חילחלה בי העובדה שלא הכל אפשרי, גם אם אנסה ואאמין.
אני חושבת שזה הרגע בו איבדתי את היותי ילדה לחלוטין.
אני לא חושבת שילדות קשורה לגיל. אני חושבת שאתה מפסיק להיות ילד כאשר אתה כבר מבין ש״אם תאמין הכל אפשרי״,״הכל אפשרי אם רק תנסה״ ו״השמיים הם הגבול״ זה לא פחות בולשיט מפיית השניים ומפלצות מתחת למיטה.
כי אני חושבת שלמרות הכל, אנחנו לא נולדים שווים, ולא משנה מה נכתב בהצהרה לזכויות האדם. לא כולנו שווים, יש כאלה שיש להם עתיד בהיר, מהרגע שהם נולדו, ויש כאלה שלא.
כל אחד מקבל קלפים אחרים, ואתה לא יכול לנצח מלכה עם קלף של שתיים, גם אם הוא לב אדום.