שקר לבן

כמעט סיימתי. עוד כמה שורות ואני אהיה מוכנה.
האצבעות מקלידות כאילו חיי תלויים בזה. די אירוני.
אני כבר לא ממש חושבת עד הסוף על כל שורה שכתבתי. לא ממש אכפת לי מה נכתב.

שיט. צעדים מחוץ לחדר. חייבת לסיים לכתוב עכשיו.
הדלת נפתחת אבל החדר ריק. אני בחוץ.
רצה בגשם לעץ שלי, זה שבקצה של השכונה. נותנת זינוק ועוברת את הגדר.
עכשיו זה בסדר. כאן זה מקום מצויין.
השקית מיטלטלת והתכולה שלה משקשקת בקול שעושה לי צמרמורת.
אין מה לעשות- זה עכשיו או לעולם לא.

כשאמא ואדם מגיעים אחרי חמש דקות אני כבר מפרפרת. חצי מתה.
מעיניים פקוחות אני צופה בהם מחייגים למד"א, מודדים לי דופק ומכסים אותי במעיל.
אני מנסה לצעוק להם שיפסיקו, שטוב לי למות. אפילו שזה כואב יותר משחשבתי.
למה הם לא שומעים אותי. אני צועקת בכל הכוח. והם לא שומעים.
כשהעיניים שלי נעצמות מהדהדת בראשי מחשבה אחת: "למה".

***

אני לא יודעת כמה זמן חלף. אין לי ממש הערכת זמן במצב כזה. והאמת שלא ממש אכפת לי.
אפילו עכשיו כואב לי.
למה זה לא מפסיק.
הם אומרים שזה מוזר, שאף פעם לא קרה להם דבר כזה.
אמא מנסה לדבר איתי, אני שומעת אותה כל יום בוכה לי באוזן. היא מנסה לצעוק ולא יודעת שאני שומעת הכל וסובלת.
אין לזה טיפולים. אני לא נמצאת ממש במוות מוחי, מוות קליני, צמח.
אני מנמנמת ומתעוררת, אבל העיניים שלי נשארות סגורות תמיד.
כמה זמן הן כבר סגורות. ועד מתי.
שוב צעדים מחוץ לחדר. מצחיק קצת.
אני משתיקה את המוח שלי ומפנה את תשומת הלב אליהם. הצעדים מסתיימים וקול הרופא נשמע במקומם.
"אני מצטער, עברו כבר 3 חודשים. המיטה הזאת צריכה לאכלס אנשים שיותר זקוקים לה".
אז עברו 3 חודשים, מעניין.
"הבחירה בידייך, לאן תקחי אותה מכאן- הביתה או … לא?".
מה זאת אומרת לא?
אמא שלי נושמת בחוזקה.
"לא".

לא יכול להיות. אני לא יכולה לסיים ככה. לא כשאני 3 חודשים בלי הכרה. בטח כולם צוחקים עלי עכשיו. הדפוקה שלא יכולה אפילו למות כמו שצריך.
הלב שלי פועם כמו מטורף. המוח שלי מתחיל לכאוב מרוב המחשבות, שהן כנראה הדבר היחיד שעבר בו בשלושת החודשים האחרונים.
בכל הכוח אני חושבת על דבר אחד- לקום.
מפעילה את השרירים הדמיוניים שלי. כמו שניסו ללמד אותי בפיזיותרפיה. רק שאז לא ניסיתי להפעיל אותם בכלל.
מדליקה את האורות במוח שלי בצד החשוך של המאמץ. מנקה את האבק מהשלד החלוד ומתאמצת שוב.
פתאום שוטף אותי אור. ואחריו קולות השתנקות. הפעם הקולות האלה לא שלי.
מה. הולך. פה.