שפת הלב

הוא מטייל לו שם
פעוט קטן בין המתקנים
מגניב לי מבט עם חיוך שובבי
עיניו הכחולות מטביעות יגוני כמו הים
שיערו הזהוב אסוף לקוקו מרושל ופרוע
הוא מציץ שוב ושוב, וכמו מתעקש להוציא משפתיי חיוך
הוא מצליח
אנחנו מדברים עם העיניים
הוא-ספק מבין אותי
את שפתו אני מכירה היטב
שחיתי בימים עמוקים שכאלו שנים, פעוטות הם מזור לכאב.
שפת הלב שלהם מיוחדת, בלי מילים , מבט בעיניים והלב מדבר, מספר סיפורים
הוא גולש במגלשה ומביט בי כמתגאה
"ואוו" אני מבליחה מפי וחיוכו עולה כבמטה קסמים

שני זרים -שלושה עשורים שמפרידים-וחיבור אחד.
עוד רגע הוא נעלם
וכך גם אני
את חיוכי הוא ודאי ישכח
את שפת הלב הוא מכיר
אוי ילד , אם רק היית יודע איזו חותמת משאיר החיוך על הלב.
תשמח ילד, רק שתשמח כל החיים.