שפתיים סדוקות

הטעם המר עולה בפי היבש,
שוב פעם נשכתי את שפתי עד זוב דם.
"מה יהיה איתי" אני נושפת בתסכול ומלקה את עצמי מחדש.
"הרי כל פעם זה קורה לך, הפצע לא יתרפא מעצמו אם תמשיכי ותפתחי אותו מחדש" ובכל זאת אני ממשיכה בשלי וכמו בחלום
אני מוצאת את עצמי שוב ושוב באותה סיטואציה,
ליבי כבד, רצון ההקאה עולה גועש, דמעות של כעס ועצב עולות בעיני
ואז מגיע הרגע בו אני בולעת את הכאב המכביד ונושכת את שפתי
מקווה ולו במעט כי יקלו על תחושותיי וייקחו במקצת את הכאב אשר שורר בליבי.
ואז לבסוף אני ממשיכה בחיי, כהרגלם.
עם טעם מר בפי שמזכיר לי כי אני בחיים.
…………………………………………………………………………………………………………………
belladonna