שפיות

אני אוהבת לעלות על השיש שבחדר המקלחת, לטפס עליו כמו חתול גמיש. אני לא גמישה, ולא גבוהה מספיק, ולכן אני תמיד נעזרת בשרפרף השחור. למרות זאת, ההרגשה היא אותה ההרגשה.
לפעמים אני מתנהגת כמו ילדה קטנה, גם עכשיו. האושר הנאיבי כל כך, חוסר המחשבה, רגע אחד שבו אני יכולה פשוט לשכוח מכמה אני שונאת את עצמי, מזה שאני לא מוצלחת. אני אוהבת את היכולת שלי לזכור יצירות שלמות, לנגן אותן לעצמי בראש, בלופ, לשמוע כל צליל. אני אוהבת את היכולת שלי לזכור כל פרט שארצה במדויק, להתענג על רגעים מאושרים בזמן שאני יושבת על שיש כמו מטומטמת ומנדנדת רגליים.
זה כיף לכתוב בראש מכתבים לאנשים שאני אוהבת, לכתוב אותם ברגעים של חוסר שפיות, כמו הרגע הזה. רגעים קטנים ומאושרים כאלו, רגעים ששומרים עליי שפויה.