שמעון לוי- סיפור פוסט רומאנטי

שמעון לוי היה מהתלמידים שתמיד יושבים בשורה הראשונה. לא הייתה שנה אחת שמקומו נפקד מהכיסאות בקדמת הכיתה. שמעון לוי היה מאלה שתמיד מעתיקים מהם שיעורי בית, עבודות ואפילו במבחנים רבו על הזכות לשבת לצידו. שמעון לוי תמיד היה מקבל מאה ואם הוא היה מקבל נקודה פחות הוא היה מתלונן למורה, אסור היה ששמעון לוי יקבל פחות ממאה. שמעון לוי הוא מהדמויות ילדות האלה שברור שיגיעו רחוק, מהדמויות שלעד ישקיעו, יקריבו, יתאמצו, תמיד יהיו התלמידים הכי טובים ויום אחד נשמע עליהם ברדיו או שנקרא עליהם בעיתון. שמעון לוי נועד להגיע לגדולות לכן התקשיתי להאמין ששמעון לוי נהרג בתאונת סקי בחרמון. ההלוויה הייתה בבית העלמין ירקון. להלוויה הגיעו דמויות רבות מן העבר, תאי זיכרון עלומים ניעורו משינה ארוכה ולעצמי התפלאתי מדוע אני זוכר במדויק את שמותיהם של חברי כיתתי בזמן שאני מתקשה בזכירת שמות חברי לעבודה.
ככל שמסע ההלוויה התקדם העבר הפך להווה והתעדכנו כל אחד במצב חברו לספסל הלימודים בתיכון. דנה הג'ינג'ית המעצבנת היא מנכ"לית של איזה בנק בתל אביב, גרושה בלי ילדים. חליפת המעצבות בצבע קרם שלה העידה שהיא חיה טוב. רוני הגמד עובד כאפסנאי במועדון כדורגל, הוא סיפר שבדיוק אתמול צילמו אותו בעיתון הספורט מאחורי איזה כוכב עולה שלא קלטתי את שמו. תרצה שחזרה בתשובה באמצע התיכון נהייתה מתקשרת, כזאת שמדברת עם נשמות של מתים, לטענתה יש שר ושופט עליון שמבקרים אצלה בקביעות. לא מעט גבות הורמו כשסיפרתי שפוטרתי מעבודתי כשמאי רכב בחברת ביטוח, "אתה?, הייתי בטוחה שתהיה גולש גלים עולמי" אמרה צירי בעלת הפנים המחוטטות שפתחה רשת קוסמטיקה מצליחה וכולם הנהנו בהסכמה. האמת היא שבתיכון גלשתי המון ואפילו זכיתי בכמה תחרויות חובבים בגלישת גלים אך מעולם לא הפכתי למקצוען, כמו כל דבר אחר בחיי, מהרגע שזה היה כרוך בקצת מאמץ יצא לי החשק.
נשארנו לעמוד מחוץ לבית הקברות לעוד כמה דקות "מזל שיש הלוויות שאפשר להיפגש בהם" אמרה צירי. רוני אמר שהסיבה שבאים יותר אנשים להלוויות מאשר לחתונות היא בגלל שלהלוויה אין הזמנות ולא משאירים צ'קים, פרץ צחוק עבר בין הסובבים וחיש מהר התחלנו להעלות סיפורים מהתיכון. המפגש היה מרענן ולא נתנו לאווירת הדיכאון של בית הקברות להעיב על השמחה שלנו. לאחר רבע שעה קבענו להיפגש בקרוב, למרות שאני סקפטי באם באמת ניפגש. יש קשרים חברתיים שלא נועדו להיות יותר מאשר מפגש סתמי ומרענן פעם בכמה שנים בבית קברות. האמת היא שאני מאוד אוהב מפגשי סמול טוקס שכאלו, יש בהם קסם.
חזרתי הביתה. התיישבתי בסלון. לפתע צפו בי געגועים לשמעון לוי, נזכרתי שפעם בטיול שנתי גמל שלמה טיפס עלי ולא הסכים לרדת. נבעתתי ובכיתי אך אף אחד לא הסכים לגעת בו ולהוריד את היצור הירוק הדוחה ממני. אפילו צעקותיי לא הועילו עד ששמעון לוי התקרב אלי, תפס את החרק הירוק הדוחה במחושיו והרחיק אותו ממני. האמת היא ששמעון לוי היה בחור טוב ממש, הוא באמת היה שם כשהייתי צריך אותו. אגל דמעה עלה בצד עיני, אצבעותיי מצאו את שלט הטלוויזיה במקומו והצילו אותי מחדש.