שמלה קצרה
השוק התוסס מלא צבעים ואנשים הולכים ושבים בו בדוחק, חלקם עומדים וממששים את הפרי, חלקם שותים מהלימונדה הסחוטה והקרה ואחרים עומדים בתור לפאלאפל החם, עגלות וסלים מונחים מסביבם ממתינים פעורים ומאשרים לבעליהם לנוח קצת ולאכול את הפאלפל הפריך שעליו ניגרת הטחינה עם שילוב של חרדל חמצמץ ומעקצץ בפה. עוד שנים רבות שבה לאותו פאלאפל להיזכר בריחות ובטעמים שליוו את ילדותה.
ילדה קטנה נשרכת אחרי אמא, מחזיקה בעגלה ולוטשת עיניים מסביב. "תקני לי, תקני לי" היא מבקשת והאימא גוערת בה, "עיניים גדולות יש לך, כל דבר את רוצה שאקנה. תחזיקי בעגלה וזהו", פניה של הילדה נעצבים והיא מתחרטת שביקשה שוב. האמא נחושה מפלסת את דרכה בין ההמון להגיע לחנות הבדים של גביזון.
חנות אפלולית בה יושב מר גביזון בין גלילי בדים מקופלים. על השולחן מודבק סרט מדידה ושרוך ארוך אליו קשורות זוג מספריים. נכנסו לחנות מותירים את העגלה בפתח החנות. הילדה התיישבה על שרפרף נמוך והמתינה לתחילת המופע.
גביזון שלף גליל בד, הפך אותו פעמיים על השולחן ופתח את הבד המקופל לשניים. זאת האופנה האחרונה מפריז. האמא עלעלה בבורדה שהביאה אתה ,מסתכלת על הדוגמניות התמירות ומדמיינת את עצמה כאילו היא אחת מהן. בוחנת שוב ושוב את השמלה שבחרה ומביטה פעם בבד ופעם בבורדה.
לאחר מחשבה קצרה מבקשת לראות עוד בדים, בזה אחר זה גביזון שולף גלילים, הם מוטלים בחבטה על השולחן, גלגול או שניים, פריסה של הבד והגלילים מתערבבים ונערמים, בכל פעם שגביזון מוציא גליל הוא מביט באימא כאילו אומר נו מה אומרת, מחייך ומצקצק את יודעת מה את רוצה? כל השולחן מלא בגלילים והוא שואל "את מה להחזיר". "עוד לא החלטתי", כך האימא, והיא מלטפת את הבדים, מזיזה, מתסתכלת בבורדה ושוב בבדים ולבסוף מחליטה, "תן לי מזה שני מטר. גביזון עונה לה "אין בעיה, אבל זה לא יספיק לך, את צריכה לפחות עוד חצי מטר." "ככה אמרת לי לפני שבועיים ונשארתי עם יתרה של בד", "אני אומר שאת צריכה עוד חצי, קחי שלא תתחרטי. אני יעשה לך הנחה של 3 ל"י. "למה כמה עולה הבד?" "שניים עשר ל"י למטר." "מה פתאום כזה יקר?" כך האימא, תוך כדי מישוש הבד. גביזון מבין שכבר החליטה לפי הדרך בה ממששת את הבד. "הבד הזה יבוא מיוחד מפריס, הגיע אתמול. אף אחת עוד לא קנתה". עיניה בורקות, אבל מתעקשת, "תעשה לי עוד הנחה", תוך כדי זה שהיא בודקת כמה שטרות יש לה בארנק, והאם יישאר לה מספיק לקניות השבת.
היא לא מספרת לבעלה על קניות הבדים. הוא לא מבין את הצורך שלה לתפור שמלות חגיגיות. "בשביל מה, את כל היום בבית, לאיפה תלכי עם השמלות האלו. אבל היא בשלה, מורידה קצת מכל תקציב ומסתדרת. "אני צריכה עוד הנחה", ומניחה את הבד, כאילו גמרה אומר שלא יספיק לה הכסף. גביזון רואה שהמכירה הזו לא תתקיים וממהר לקחת את הבד ומניף את המספרים "נו מה אני אעשה איתך, 5 ל"י וזה סופי. אז כמה מטר אמרנו?" ומתחיל לגלגל את הגליל, "שניים וחצי כן"? "לא לא" אומרת, "שניים יספיק לי". "השמלה תצא מאוד קצרה", אומר גביזון וקורץ, והיא מחייכת וחושפת שני טורים של שיני פנינה צחורות ומסמיקה מעט.
כמה היא זקוקה למחמאה הזו. "אז אבוא להראות לך" ושניהם צוחקים כממתיקי סוד.
תגובות (0)