הילדה
אני רואה אותה,
כל יום,בבית הספר,בבית,בספרייה.
היא תמיד שם.עם לב שבור,אבל שם.
הילדה הזאת,עם החיוך הקטן,הצנוע,הפשוט,
תמיד בסביבה,תמיד בהישג יד.
לא צוחקת,לא בוכה,לא אוכלת,לא שותה.
היא מדברת,רק כשצריך,
לא מוסיפה דבר,לא שאלה,
לא הלצה,וכך היא משתתקת,
קטנה בין האנשים הגדולים.
עד שיום אחד,היא פשוט נעלמה.
לא עוד אותו חיוך קטן,לא עוד אותה שתיקה.
הילדה הזו,אינה עוד.
והילדה הזאת,היא אני.
תגובות (3)
זה נחמד- קצר ופשוט.
אני אולי חסרת לב או טאקט- אבל אי אפשר להגיד שזה "ריגש" אותי. זה פשוט.. אוקיי הזדהיתי עם זה :) קטע קצר ונחמד
חג שמח!
תמשיכי לכתוב!
אליה\ן
מפריע לי שאת מדברת על עצמך אבל את אומרת "אני רואה אותה" "היא פשוט נעלמה"… איך תראי את עצמך? איך תעלמי אם זאת את? את לא יכולה להעלם לעצמך…
אפשר גם לשפר קצת את הכתיבה לטעמי
בסדר סך הכל
זה אמור להיות כאילו שכל הזמן אני מסתכלת במראה על עצמי