שמועות

הוא פשוט עמד שם, כולו כהה ומושלם.
הכנפיים שלו היו דבר מדהרים, ולא חשוב כמה פעמים ראיתי אותן, לעולם לא אוכל להתרגל אליהן, הן היו יפהפיות, גדולות ושחורות, והן פשוט השלימו אותו, השלימו את המראה המעט עגום שלו.
"אני אוהבת שמועות." אני אומרת לפתע, ולמרות שהוא לא מסתובב אליי, אני יודעת שהוא מופתע מנוכחותי.
"אני שונא אותן." הוא אמר, עדיין לא מוכן להביט בי, מעניין אם זה בגלל שעשיתי משהו לא נכון, בגלל שפגעתי בו.
"חבל כי שמעתי אחת ממש טובה," אני אומרת ומתקרבת מעט אליו." ואתה קשור אליה." אני אומרת וצוחקת קלות, קולי חסר מאמץ וקליל.
"אבל זה לא חשוב בגלל שאתה לא אוהב ולא רוצה לשמוע שמועות, נכון?" אני שואלת ומתסובבת ללכת, יש לי רצון עז לסיגרייה, אך לצערי הרב הפסקתי לעשן לפני כמה חודשים, ואני לא חושבת שזה הזמן להתחיל מחדש.
"תספרי לי." הוא אומר ותופס בידי, אחיזתו בי גורמת לעיקצון נעים לעלות במעלה זרועי, ואני כמעט מתגעגעת אליו לרגע, אך רק לרגע.
כאשר הוא הביט בי כך, עם עיניו הזהובות ועם הפה האכזרי והיפייפה הזה כל-כך קרוב אליי הייתי מוכנה לעשות הכל בשבילי, הייתי מוכנה למות אם זה היה עוזר לו בדרך כלשהי.
"שמועות אומרות שאתה עזבת אותה בשביל מישהי." אני אומרת, רוצה לומר לו בדיוק מי, אך המבט בעיניו עוצר אותי, לא נותן לי להמשיך.
"יש גם שמועות שאומרות את האמת," אני אומרת לאחר שנייה."שהיא זרקה אותך, אך הן מעטות ואיש כמעט לא מאמין לגרסה הזו." אני אומרת, יודעת שהגרסה הזו ולא האחרת הייתה האמת, הוא היה נחמד מידי בשביל זה, המלאך הקודר שלי היה בעל לב רך ונאמן מידי בשביל לבגוד במישהי ככה.
לאחר שהוא לא אומר דבר, אני מבינה שהגיע הזמן ללכת, לעזוב אותו למחשבותיו.
"אני מקווה שהאלים יברכו אותך." אני אומרת, נפרדת ממנו בדיוק כפי שהייתי נפרדת מכל אחד אחר, אך האם הפרידה הזו מתאימה גם למאלך, אך זה לא חשוב, אני משירה אותו שם, על קצה העולם, להיראות קודר בזמן שהוא חושב על דברים חסרי משמעות, בזמן שהוא חושב על השמועות עליו ועליה.