שלשה

שלושה סטודנטים עולים לאוטובוס. אחת – ג'ינג'ית, שנייה – סטודנטית ושמה קרן, שלישי – בחור עם עגיל בגבה. הם נעמדים במקום המיועד לנכים. הבחור תולה את ידו על המעקה וחותך את הדממה באומרו – "אתם יודעים מה קרה הבוקר באוניברסיטה?" לג'ינג'ית, וגם לקרן, אין שמץ של מושג. "הייתה הפסקת חשמל בכל הקמפוס. בכולו! ישבתי בספרייה, פתאום חושך מצריים. אתן לא מבינות איך ליאור קילל. הוא שכח לשמור את העבודה שלו! והוא כתב… המון. חצי מעבודת הסמינריון. וכל זה נמחק לו!"
"פאק, איזו הזיה," אומרת הג'ינג'ית. "וואי הוא בטח היה תולש את המחשב מהמקום אם לא היית שם." הבחור מהנהן.
קרן מסתכלת עליהם בבלבול. "איך יכולה להיות הפסקת חשמל כזאת באוניברסיטה? ואיך לא דיברו על זה בקבוצה? אני שומעת את זה פעם ראשונה ממך, זה לא נשמע לי אמין."
"את אמיתית? תשאלי את ליאור, אם יש לך אומץ. דיברו על זה בכל מקום. וכל מי שלא ישן בספרייה מדבר על זה."
"טוב, אני שואלת אותו ממש עכשיו. תני את הטלפון שלך, נסמס לו."
הג'ינג'ית צוחקת, עליה, ופונה אל הבחור. "היא לא נורמלית." הבחור מנמיך את קולו ולוחש לה דבר מה באוזן. מבטה מתעכב על קרן, ולאחר חוזר אל הבחור. היא מנסה להרחיק אותו ממנה והוא ממשיך ללחוש, ושניהם צוחקים בקול.
"ואתה גם לא נורמלי," קרן עומדת שלובת ידיים. האוטובוס פונה בחדות, והיא נופלת, ונאחזת בשניהם. שלושתם נופלים, וצוחקים עוד יותר. "מה כל כך מצחיק?" שואלת קרן, בעצמה לא מפסיקה, "אתם מתנהגים כמו חבורה של בני שש עשרה… שעשו שלישייה!" היא ממשיכה לצחוק. הג'ינג'ית והבחור מפסיקים, ונותנים בה מבט נוקב. "מה?" הם שותקים. "דיי. לא נכון. אתם עובדים עליי." שלושתם קמים, מברישים מעליהם את האבק מרצפת האוטובוס. קרן קובעת את מבטה ברצפה. הדממה באוטובוס נמתחת עד שהוא עוצר בשערי האוניברסיטה ופולט אותם מתוכו.