שלושה בלונים.

בידי שלושה בלונים. אחד צהוב, כמו השמש. אחד תכול, כמו השמיים. ואחד חום, כמו האדמה. שיערי קלוע לשתי צמות. סימטריות. לקצה כל צמה קשור סרט אדום עם נקודות לבנות. בגופי לובשת אני שמלה, עם שרוולים מנופחים, בצבע סגול. ולרגליי אני גורבת גרביים ארוכות ולבנות, ונועלת נעליים שחורות מבריקות. ושלושה בלונים בידי. אני יוצאת אל הרחוב הרחב, אני צועדת על המדרכה החומה, מצדדי ישנם עצים. ואני הולכת. אני מגיעה לחורשה קטנה. השמש מתחילה לסנוור. אני מתיישבת לנוח ליד עץ גדול, עץ אלון. אני נירדמת. בחלומי אני רואה אדם המתקרב אלי ומתיישב לידי בעץ, "מה פשר הבלונים האלו ילדה?", הוא שואל, ואני עונה, "הבלונים האלה מסמלים רבות, הצהוב, מסמן את השמש, אבל בו בזמן מסמן את שמחת החיים שחשובה לנו בחיינו. הוא מסמן פרח חמניה, המניב כל כך הרבה דברים טובים לשימוש. יחד עם זאת מסמן הצהוב את הנתינה שאנחנו צריכים לתת מתכונותינו הטובות.", הוא מסתכל ומהרהר רגע, "ומה פשר התכול?", אני מביטה בעיניו ועונה, "התכול, מסמן את השמיים, את האין סוף, את היכולת להיות חופשים, אך עם גבול. דיי רחוק. הוא מסמן את הים, העמוק. היפה. יחד עם זאת הוא מסמן את העמיקות שבנו, את ההבנה וההקשבה שיש לנו.", האיש שותקת, חושב לרגע וממשיך, "ומה עם החום? מה פשר החום?", אני מחייכת, מסתכלת עליו, "החום מסמל את האדמה, הקרקע היציבה שלנו, מה ששומר אותנו חזק. מגן עלינו, החום מייצג גם את גזע העץ, חזק ואיתן. בלעדיו עץ לא יהיה עץ. כמו שאצלנו, ללא העזרה שאנו מקבלים לא נפרח להיות אנשים טובים יותר, אתה מבין?" הסתכלתי עליו והוא קם. נעורתי בבהלה מחלומי והסתכלתי סביבי, ישבתי בחורשה מתחת לעץ גדול. הבטתי בבלונים המרחפים לידי. והחלטתי להעביר את המסר הלאה. להעביר את הבלונים. כרגע אם תעברו בחורשה בה אני יושבת, תראו אותי, ולצידי אדם זר ואנחנו משוחחים. ואני מעניקה לו את הבלונים. את שלושת הבלונים, שיעביר הלאה, בלון צהוב- לסמן שמחת חיים ונתינה. בלון תכול- לסמן את החופשיות הגבוליות וההבנה וההקשבה.
בלון חום- לסמן את האנשים הקרובים, את הקרקע היציבה שלי.
שלושה בלונים, צהוב, תכול, וחום.