שלולית דם עכורה
הוא חייך חיוך רחב וערמומי, זדוני ומשתטה, מרוצה מעצמו. הוא חייך חיוך רחב וערמומי, מסב מבטו אל עבר שמי הלילה השקטים מצטיירים מבעד רסיסי החלון המאובק, ומשיב מבטו אל עבר קורבנו הנחשק, הכבול.
"אז, מתוקי.." החל בערמומיות האופיינית לו, המלטפת, החומקת במהירות ונידפת בין גלי הרוח הקרירה. רעד וצמרמורות החלו חולפים בעורקיי קורבנו באיום, והנה שבות ,מתקיפות איבריו .
חיוכו התרחב מרגע לרגע, הוא הניח סולייתו הנוקשה בין רגליי קורבנו, מניח לחריקות הכיסא הישן להיאטם בין קירות המבנה הנטוש, ועודפו אחורנית.
זעקת אימה זעירה נפלטה מבין שפתי הקורבן ההדוקות והיבשות, והנה נספגת זעקתו האחרונה בין אותם קירות מתקלפים, הלוא גרונו יבש, האימה והפחד משתקים.
צעדיה המהירים והעקביים החלו מהדהדים ומגבירים קצבם, מתגברים יותר ויותר, מתחזקים יותר ויותר, חונקים את האווירה ההדוקה ומותירים מתח באוויר המחניק. היא הניפה ידה ואחזה בסנטר הניצב כנגדה, מיישרת מבטה אל מבטו, והלוא מבטה מהפנט ,דבר לא נותר פרט לציית לרצונותיה ותשוקותיה ולהתקדם חרישית אל עבר פינת החדר המאובקת. היא חייכה חיוך רחב ומרוצה, ערמומי לא פחות, זדוני ונטול כל רגש.
"הקשב טוב- ולא, תאבד את שלוש שניות הנשימה שאתן לך. איפה זה?!" שאלה בזעם ונימת ציווי, אך עם זאת ברוגע, מניחה עקב מגפה על גבי בטן הקורבן האילם לאימתו, מגבירה את הלחץ אשר הופעל מרגע לרגע. הוא החל משתעל בכבדות, נשימותיו נעשות חנוקות ואישוניו החלו לעשות דרכם אל עבר מעלה עינו.
היא הניפה רגלה, והנחיתה בעוצמה חסרת מעצורים. כעת שכב הקורבן והנה ביטנו חצויה לשניים, איבריו שרויים על גבי הרצפות המתפוררות. היא הניחה לדמו להניח לגופו ולעשות דרכו בנחילים ארוכים וחסרי כל מטרה. היא פנתה אל עבר הבחור המתייצב בפינת אותו חדר מאובק, חיוך זדוני נפרש על שפתיה בשנית, מנקה עקב נעלה בשלולית בוץ עכורה.
"אל תתחיל- אני יודעת שאתה לא יודע היכן זה." החלה, חיוכה מתרחב וריח הריקבון עולה ומציף את רחבי המבנה הנטוש, נספג בקירותיו ומעכירם, נספג בקירותיו ומעניק ניחוח שונה, אווירה שונה.
"ואני לא מתכוונת לבזבז את זמני" הוסיפה בעודה שולפת להב חד וקהה, בהנפה יחידה מפרידה בין ראשו לגופו בהנאה ניכרת, נאנחת קלות ועושה פעמיה אל עבר הדלת החורקת מעלת העובש. סוקרת את הניצב כנגדה, מגובהו הרם ועד עיניו הכהות והמסתוריות.
היא קרבה אל עברו ונשקה לשפתיו, הוא חייך חיוך זדוני וערמומי, חיוך מוכר. פיה נפער לרווחה, הוא הצמיד כף ידו אל בית חזיה , והניח לגופה לצנוח על אדמת הבוץ הלחה.
האדם ככלי הוא, הוא פועל לפי תחושותיו ורצונותיו, ובעקבותיהם יופל.
תגובות (13)
הוווו זה כל כך חמודד =^.^=
חחח אני אזרום, רצח של שלושה אנשים זה חמודXD
^^
את כותבת ממש יפה :) אני לא מאוכזבת בכלל
ואווו את כותבת מאוד מאוד יפה יש לך כתיבה מיוחדת מאוד
לא אכזבת ההפך מאוד נענתי לקראו את סיפורך
תמשיכי ככה את כותבת יפה מאוד
אוהבת שרית
בוקר טוב ^^
אוווווווו אני לא מאוכזבת! הכתיבה שלך תמיד יפה ומעניינת, גם אם לפעמים את מרגישה שהיא עצלנית. אז, היא דווקא ממש לא.!
CATMIO
מהמם יש לך סגנון של כתיבה יוצא מין הכלל,תוכלי אולי עם יש לך זמן לקרוא את הסיפורים שלי?
ביי הסיפור שלך מהמם!!!!
אוהבת אושרת
תודה רבה לכולן, עשיתן לי את הבוקר^^
אני לא יכולה להיות מאוכזבת מהסיפורים שלך… גם אם אני יתרכז..
לא, לא עובד ;)
יש לך כתיבה מצמררת ומקסימה באותו זמן.. (אני ממש החזתי את הצוואר שלי…)
אהבתי מאוד את הסיפור (=
חח תודה רבה^^
אין מושג למה עד עכשיו לא נכנסתי לפרופיל שלך….כמה הפסדתי ה׳!!! מה זאת הכתיבה המשובחת הזאת?!?!?!?!
כל התיאורים פשוט ואוו אחד ענקקק
איזה כיף לשמוע^^
תודה רבהה, עשית לי את ה.. צהריים?XD
הסיפור נחמד, אבל ניסית להשתמש בשפה גבוהה מדי. לא מתתי עליו.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.