שלג

אלכס היה מכשף. לא, הוא לא למד בבית ספר לכישוף או עירבב מעיים של עטלף בקדירה שחורה בליל ירח מלא, לא. אלכס היה מכשף בקבוצת הדי אנד די הקטנה שלו. הוא ישב שם יחד עם איגור (שליט המבוך) וסווטלנה (לוחמת) ובאותו יום אפילו יוסי (גנב), היחיד שלא הבין שם רוסית, היה שם. איגור נשא את עיניו הקטנות ששקעו כמו עוגיות בחלב בתוך פרצופו השמן אל אלכס ואמר "בלאט! איזה גלגול דפוק", הקוביות שאלכס זרק הציגו אחת שלוש ואחת שתיים. אלכס היה הצעיר בחבורה, רק בן עשר, והשפה הגסה של איגור גרמה לו לעוות את פניו. סווטלנה הפטירה "לא נורא" שבמבטא הכבד שלה נשמע יותר כמו "לא נורררעא". אלכס לא ידע אם סווטלנה הדיכאונית והממושקפת שיחקה כי היא באמת רצתה או כי איגור, שהיה החבר שלה, הכריח אותה. אלכס התגעגע למולדביה והמשחק הזכיר לו את הקבוצה איתה שיחק שהיה שם. המשחק הגיע לבסוף לסיומו ואלכס יצא החוצה לאוויר הלילה הקר לאחר שהרג את ענק הקרח ולאחר שסירב לשלוק וודקה מאיגור שחשב שזה נורא מצחיק.

אלכס הלך לאיטו במורד השביל ואל הדירה הקטנה שבה התגורר עם הוריו, הדירה הייתה הרבה יותר קטנה מהדירה שהייתה להם במולדביה אבל אמא אמרה לו שזה רק זמני, עד שהיא ואבא יתקדמו בעבודה, ואל תדאג מלצ'יק שכמותך. השביל המוליך לבניין שבו אלכס גר היה משובץ באבנים אדומות והמנורות הומות היתושים בצידי השביל צבעו אותו בצהוב מנוקד בצלליות שחורות. אלכס דמיין שאלה גחליליות, במולדביה תמיד היו גחליליות ולא רק ביערות עתיקים וקסומים בהם שיחק במשחקי הפנטזיה שלו. אלכס דמיין שהוא צ'רנו- בוג אל האופל הסלבי של החורף, הוא נהם והפחיד חתול רחוב שזינק בבעתה אל תוך הפח ורק העז להציץ משם לאחר שאלכס כבר היה רחוק. אלכס אהב לדמיין שהוא חזק ורשע למרות ואולי בגלל שבמציאות הוא היה כל כך עדין, תמים וטוב לב. הילדים בבית הספר של אלכס אהבו ללעוג לו על מוצאו, הם קראו לו אלייקס, במבטא רוסי מומצא, לאלכס זה לא הפריע כל עוד עזבו אותו במנוחה. הוא לא ציפה שיבינו אותו וכי איך ילדים של קיץ עם אלים בשם: "פלייסטיישן", "הישרדות" ו-"אייל גולן" יבינו ילד של חורף עם אלים בשם: "סקי", "חג-מולד" ו"גוגול". אלכס חיכה לחורף, שנה שעברה הוא חיכה לו בסבלנות יום, יום, עד שבסוף הוא הגיע עם שמלה מאכזבת של גשם. אלכס רצה חורף עם שמלה לבנה של שלג, וזה, לא בא. אלכס עלה במעלה המדרגות המטונפות ודמיין שהוא מטפס במעלה הר מושלג, הבקבוקים הריקים היו עצי האשוח שעמדו בצידי ההר ובדלי הסיגריות היו הסלעים הבודדים שלא כוסו בשלג. אלכס נעמד מול שער המבצר בראש ההר ודפק באמצעות המקוש הגותי על הדלת.

שוב המלך והמלכה רבו, אלכס הרגיש את זה, בדרך כלל אבא ואמא היו יושבים יחד ורואים טלוויזיה, זאת אומרת בדרך כלל בערבים הבודדים בהם לא עבד לפחות אחד מהם והם היו יחד. הפעם אמא ישבה, שקטה מול הטלוויזיה ואבא ישב בפינה ושתה משהו, אלכס לא רצה לדעת מה כי כשאבא שתה אלכוהול הוא היה שותק וכשאבא היה שותק אלכס היה עצוב. הוא התגנב אל הספה והניח לאמו לחבק אותו כמו חתול, אחר כך הוא עבר ליד אבא שליטף אותו בראשו ושאל אותו איך היה. אלכס התקלח וממש הרגיש איך שהוא נמצא תחת מפל צונן בעמק ערפילי, הצעקות מבעד לדלת היו צעקות של פראים מהכפר השכן ואלכס הרגיש אמיץ יותר שהוא דמיין מאחורי הצעקות ברברים רצחניים במקום הוריו האוהבים. לפני שאלכס שכב לישון הוא ביקש ממש יפה מאלוהים שמחר ירד שלג.