שיכורה

אהבתי את ההרגשה של שפתיה על שפתי, את ההרגשה הנואשת שבאה עם שפתיה, את הרצון לעוד.
לעזאזל, בלי שפתיה על שפתיי, ובלי ידיי סביב מותניה, לא ראיתי סיבה לחיות.
אבל משהו לא היה בסדר, משהו בכל הסיטואציה הזו פשוט לא הסתדר לי.
אתמול היא צעקה שהיא שונאת אותי ושהיא לא רוצה לראות אותי עוד לעולם, אז למה פתאום היא מגיעה ומנשקת אותי?
אין סיכוי שהיא פשוט שינתה את דעתה פתאום, היא לעולם לא משנה את דעתה, אני מכיר אותה, והיא הייתה עקשנית, מרגע שהיא החליטה משהו הוא היה כמעט חקוק באבן,אז מה היא עושה פה איתי?
"רגע," אני אומר ומנתק את שפתיי מאלו שלה, ולרגע, הלב שלי נקמץ בצער."למה את פה?" אני שואל, ומביט בעיניה, אך הן מנסות להתחמק ממני, נראה שהיא לא רוצה לדבר איתי, זה כמעט כאילו אני הסחת הדעת שלה או משהו.
"כי אני אוהבת אותך." היא אמרה וניסתה לנשק אותי שוב, אך זה כבר היה מאוחר מידי, הבנתי מה היה לא בסדר בה, היא הייתה שיכורה.
"זה שקר." אני אומר ודוחף אותה ממני, המבט הפגוע על פניה כמעט גורם לי לחבק אותה ולהתחנן לסליחתה, אך אני יודע כיצד זה יסתיים ואני יודע שאם היא עדיין לא שונאת אותי היא בהחלט תשנא אותי בבוקר.
"אתה לא רוצה אותי?" היא שאלה, קולה אינו יותר מלחישה ופניה, אלוהים, כמה עצב היה בהן.
רציתי אותה כמו שרציתי לחיות, הייתי צריך אותה כמו שאני צריך אוויר, היא הייתה הלב שלי, ובלעדיה אני כלום, אבל אני לא יכול לעשות לה את זה, לא עכשיו כאשר היא נראית כל-כך פגיעה.
"זה לא העניין," אני אומר ומניח את ידי על לחיה."אני פשוט רוצה לעשות את זה כמו שצריך." אני אומר ולרגע, אני חושב להפנות אליה את גבי, אך במקום זאת, אני מושך אותה אל תוך הבית ונועל את הדלת אחריה.
"מה שתגיד." היא אומרת ומושכת את ידה ממני, ובדיוק כמו שציפיתי, היא הסתובבה וניסתה לצאת, אך לצערה, אני לא מתכוון לתת לה ללכת כשהיא במצב כזה, לא כאשר היא שיכורה לחלוטין ואלוהים יודע מה עובר במוחה.
זו הייתה החלטה טובה, אתם יודעים כי שנייה לאחר מכן, היא מאבדת את שיווי משקלה ונופלת על הרצפה.
אני מכופף לעברה ומרים אותה, היא כל-כך קלה שזה כמעט כאילו היא לא שוקלת דבר, אני רוצה לור לה משהו על כך להתבדח או להביע את דאגתי, אך היא עסוקה יותר מידי בשיחה עם עצמה.
זה מוזר, אתם יודעים, לראות אותה במצב כזה, היא הייתה הנערה הכי שפויה שפגשתי בחיי וזה היה כמעט מפחיד לראות אותה במצב מעורער כל-כך.
אני מניחה אותה בעדינות על הספה ומקווה שמחר בבוקר הכל יהיה טוב יותר, שמחר נוכל לתקן את הכל, שהיא תרצה לבוא לפה מרצונה החופשי ולא בגלל שהיא שיכורה, שהיא תרצה אותי.