שיכורה וכיף לי

אני מביטה בטלפון שלי ומבינה שאני שיכורה מידי.
אני יודעת שאין סיכוי שזה רעיון טוב,
אפילו אם אני עדיין לא לגמרי בטוחה מה תכננתי לעשות.
ואני מסמסת לו לפני שאני מבינה מה אני עושה.
זה לא מגיע לו, אני צריכה פשוט לעזוב אותו בשקט,
אבל לעזאזל, לחצתי כבר על שלח והוא יוכל לחזור לחפש בחורה נורמלית ביום אחר.
הוא עונה לי הרבה יותר מהר משציפיתי, וזה לא רק כי לא ציפיתי שהוא יענה לי.
ובפעם הראשונה זה נצח, דיברנו כל הלילה.
אני לא יודעת אם זה כי הוא מתגעגע אליי או שזה סתם כי משעמם לו,
אבל אני ממש לא בשלב שאכפת לי.
אז אנחנו מדברים שעות ואני מרגישה כמו עצמי פתאום,
לכמה שעות כשאני שיכורה ועייפה, אני מרגישה כמו שרציתי להרגיש כבר זמן רב,
אני מרגישה שלווה.
ואני יודעת שאני לא צריכה לתת לו חלק גדול כל-כך של הלב שלי,
שאני צריכה לזכור שאני אדם שלם גם בלעדיו.
האמת היא, שפשוט לא אכפת לי כבר.
הלב שלי היה ריק במשך זמן מה לפני שהוא הופיע בחיים שלי
והוא פשוט סחף אותי בצורה כל-כך מוחלטת
שלא הבנתי מה הוא עשה עד שכבר הייתי שלו לחלוטין.
ואני יודעת שאני אדם שלם גם בלעדיו, זה לא משהו שאני חושבת שאני אשכח,
אבל האמת היא, שאני פשוט מעדיפה את הבנאדם שאני כשאני איתו.
הוא גורם לי להיות אדם רגוע יותר, שמח יותר, אני כל-כך הרבה יותר כיפית כשאני איתו
ובסופו של היום, זה לא משהו שאני מוכנה לאבד.
אז בשלב מסויים, כשאנחנו נפרדים לשלום,
והוא שואל אותי אם אני רוצה לצאת איתו לסרט,
אני לא מהססת כשאני אומרת לו שאני כבר מחכה בקוצר רוח.