שיחת סקייפ

"היי," היא אמרה כשהסקייפ נטען לבסוף. על המסך הופיע נער מומשקף ממוצע בגיל ההתבגרות, עור שזוף, חצ'קונים על המצח, עיניים ושיער בצבע חום… לעזאזל, תדמיינו לבד.
"התגעגעתי אלייך," הנער שעל המסך חייך. טוב, למה שלא יחייך. על מסך המחשב שלו הוא ראה עלמה צעירה ויפה. שוב, אני אתן לכם את הרעיון הכללי, אבל – לעזאזל – תשתמשו בדמיון. שיער סגול גלי וארוך, עור בהיר, עיניים ירוקות, אני לא מאוהב בה.
אוף, באותה מידה הייתי יכול לכתוב סיפורי ראשית קריאה.
"נפגשנו אתמול," היא צחקה וליפפה קווצת שיער סביב אצבעה.
"כן, אבל מאז חציתי את האוקיינוס." הוא חייך חיוך גאה משהו, אבל יכול להיות שזה פשוט הג'ט-לג והוא איבד שליטה על שרירי הפנים שלו.
אני מספר את זה בצורה צינית מדי?
"איטליה היא לא בצד השני של שום אוקיינוס, מקסימום חצית את הים התיכון," הנערה עשתה פרצוף.
עכשיו, אני לא בטוח איך המשך השיחה הלך – כנראה בגלל העובדה שלא פאקינג הייתי שם, רק צותתי להתחלה מהצד השני של דלת חדר השינה של הנערה. אני מדבר על אביגיל ותומר, אם עוד לא הבנתם. אה, עכשיו אני צריך להסביר מה עשיתי ליד דלת חדר השינה של אביגיל. צותתי, זה מה. טוב, לא ממש. ההורים שלי יצאו לנופש לסופ"ש והשאירו אותי אצל חברים שלהם כדי שאני לא אפגע בעצמי ו/או אשרוף את הבית. האמת היא שאפילו לא התכוונתי לצותת, פשוט חיפשתי את הפיג'מה שלי ועברתי ליד הדלת החצי פתוחה של החדר של אביגיל.
סיפור פאקינג מרתק, אני יודע.