שיחה רצינית

אני מתיישבת מולה, לחוצה, נראה כאילו היא לא מרגישה בנוח. היחסים ביני לבין אמא שלי מעולם לא היו יחסים של שיחות רציניות כאלו, אף פעם לא סיפרתי לה דברים עמוקים שהרגשתי כי זה פשוט לא היה ככה בנינו. היינו מסוג האמהות והבנות שצוחקות אחת עם השנייה יותר מאשר רציניות, ככה זה במשפחה שלי, נראה כאילו צחקנו כל הזמן גם על דברים שכאבו לכולנו. לא מזמן שיפצנו את הבית, כולו נראה כאילו יצא מאיזה קטלוג של איקאה, ככה אמא שלי הייתה, אישה מסודרת כזו, מתוקתקת אנשים היו אומרים, בגלל זה ידעתי שזה לא ימצא חן בעיניה.
"אמא," התחלתי, ניסיתי למשוך את תשומת ליבה, היא הסיטה את עיניה לטלוויזיה, הכל כדי להתחמק מהמבוכה של שיחה רצינית בנינו.
"מהר, אני צריכה להתחיל לבשל כבר." היא האיצה בי, הייתי לחוצה מדי, לא ידעתי איך לומר את זה, פוקקתי את אצבעותיי ללא הפסקה – היא שנאה את זה, מנהג מגונה היא הייתה אומרת, אבל הפעם היא שתקה.
"אני…" ניסיתי להתחיל שוב, מישהו דיבר בטלוויזיה ודעתה של אמא שלי הוסחה שוב.
"את מוכנה כבר לדבר? אין לי את כל היום." היא אמרה לבסוף, "זה קשור ללימודים? מתמטיקה? אני יודעת שזה קשה לך, אם זה קשה לך פשוט תעזבי, זה בסדר." היא נהגה לומר לי את זה הרבה, שיחה על הקושי שלי במתמטיקה הייתה הרבה יותר קלה מזה.
"זה לא לגבי מתמטיקה… זה פשוט, מ-מה היית אומרת אם הייתה לי חברה?" שאלתי.
"חברה? יש לך הרבה חברות." היא גלגלה את עינייה בהפגנתיות, "בשביל זה רצית לדבר איתי?"
"לא חברה כזו… חברה במובן של… יחד, כזוג." המילים יצאו מפי במהירות, פחדתי, כל כך פחדתי שהידיים שלי רעדו.
"אישה? בתור בת זוג?" היא הביטה הפעם בעיניי, אמא שלי הייתה אישה שהאמינה בדת, ביהדות וכמובן היהדות אסרה על קשר של להט"בים ובלי קשר לדת, היא פשוט חשבה שזה לא נכון.
"אל תגידי לי שאת נספחת עם השטויות האלו! מי לעזאזל הכניס לך את זה לראש? לא תהיה לך שום חברה, הבת שלי… הבת שלי תצא עם בנות?! עוד מעט תלכי ותעשי ניתוח לשינוי מין! זה מה שחסר לי, עוד צרות." היא צעקה, התגובה שלה הייתה נוראית אבל ציפיתי לנורא, פחדתי שהאחים שלי ישמעו על מה אנחנו מדברות.
"אלוהים, את רוצה להגיד לי שאת מתכוונת ללכת ולנשק בנות? ביום שתעשי דברים כאלו את עפה מכאן." היא צעקה הפעם יותר חזק, "את לא תהיי הבת שלי יותר, שומעת? את לא מניחה יד על בחורה."
"אמא, אני לא נמשכת רק אל בנות גם לב-" התחלתי לומר אך היא קטעה אותי "את לא נמשכת לבנות נקודה! לא במשפחה הזו, את לא מבינה שהגוף של נשים נועד להיות עם גברים?!" היא הניחה את ידיה על ראשה בתסכול, הפרצוף שלה היה מעוות מזעם טהור – לא ראיתי אותה ככה מאז שאבא עזב.
"לכי לחדר שלך, כשתצאי ממנו אני לא רוצה לשמוע יותר כלום על בנות, אם תזכירי את זה שוב את לא תחיי פה יותר, אני אשלח אותך לפנימייה."

כשהבטתי באמא שלי עכשיו, יושבת מולי, עיניה סטו שוב לעבר הטלוויזיה, לא יכולתי לסלק ממוחי את המחשבות על מה שעלול לקרות כשהיא תדע באמת, שכנעתי את עצמי שהיא לא צריכה לדעת.
"אמא… זה שוב מתמטיקה."