שיחה בין פין ללב

*במהלך השיחה, הפין יתואר כ-פ' והלב יתואר כ-ל'…
———
היה זה עוד אחר צהריים סגרירי ואפורי בתוך גופו של רונן. סגרירי מסיבת מזג האוויר ששרר בחוץ, אך האפרוריות שררה שם כתוצאה ממצב רוחו הירוד של הנער.
על מנת לדון במצב, הפין המעוצבן והזועף הגיש בקשה לפגישה עם הלב. הלב נעתר לבקשתו, שכן רוצה הוא להשליט סדר ושלווה בכל הגוף, ורע לו שישנו איבר כעוס.
תמליל פגישתם:
ל – שלום לך. שמח שביקשת לדון איתי! כיצד אני יכול לעזור לך?
פ – אתה לא יכול לעזור… הכל באשמתך!!!
ל – כן, אני בטוח…
פ – אני רציני! מעולם לא הייתי כל כך רציני…
ל – נו במה אתה מאשים אותי קטנצ'יק? נשמע דבריך…
פ – קודם כל בוא נתחיל מזה שזאת הפעם האחרונה בחיים המסריחים שלך שאתה קורא לי קטנצ'יק, מובן?
ל – מדוע הינך כה מעוצבן?
פ – די! די! חאלס עם ההתשנאות המגעילה הזאת, אז אתה מעליי פיזית… וואו… כל הכבוד לך… מגיע לך כפיים… זה לא אומר שאתה יותר ממני. אתה כלום. טיפה פועמת בתוך מערכת עצומה.
ל – אני סבור שבוער בך דבר או שניים… אל הוצא זאת עליי… ספר לי את שעל ליבך.
פ – אני לא יכול אפילו להסתכל עליך, את הרסת את הילד, מיתמם לי כאילו הכל טוב, אבל לא… אתה יודע בדיוק מה עשית.
ל – נראה לי שהבנתי שאני לא החביב עליך בגוף, סבלנותי הולכת ופוקעת, רוצה לשתף את שיושב עליך? או להמשיך בהאשמות חסרות התקנה האלו?
פ – אני מתעב אותך… אבל אני חייב לפתוח את זה איתך. השברים שלך, לא נוצרו סתם, אתה זה שגרמת להם להיווצר. שברת את עצמך.
ל – תמשיך…
פ – הדיבורים שלך על קשר, עומק, אהבה, חברת, בלבול, עצב…. הכל חרטה. שטויות. שקרים שהמצאת כדי להסתכל על החיים בצורה טיפה יותר מעניינת. אין בהם כלום. אולי אם לא היית משגע אותו איתם, אתה לא היית נשבר ואני הייתי מאושר, וגם הוא היה!
ל – תראה, א ני מבין את טענותיך… באמת… אך טעות בידיך, אין אני ודיבוריי הם אלה שביצעו את ההחלטה.
פ -אתה שקרן ורמאי! חתיכת פילוסוף מטומטם!
ל – חבר, אינני משקר… הרגשות אומנם צפו וגאו בתוכי, אך המוח הוא המבצע בסופו של דבר, אני רק המעביר. הרגשות נוצרו, העברתי אותם. והמוח, בהתייעצות קלה איתי, הוא זה שהחליט.
פ – הרגע! הנה, הרגע הודית! היה לך חלק עצום בהחלטה! לא רק שהרגשות האלו באו ממך, אתה גם שכנעת את המוח!
ל – ידידי, כפי שהינך יודע, המוח הוא מפקדינו העליון, בסופו של דבר כולנו חייליו. ייעצתי לו, כן, הוא יכל גם לא להקשיב לי. בסופו של עניין הוא הקובע את הכל.
פ – בסדר, אני מבין… טוב אני מצטער שאני מוציא עליך את כל החרא שלי. פשוט, אתה לא יודע כמה קשה לי לראות אותו, נופל ככה. התשוקה שלו אפסית. כבר חודש אני בקושי ער, רק ישן וישן, די! לא יוכל לישון יותר!
ואתה יודע מה? אני לא מצטער, אם אתה לא היית כזה פילוסוף מתנשא והרגשות לא היו "צפות" בך ו"גואות" בך, כל השטויות שאמרת, אתה לא היית נשבר, לרונן היה חשק ואני הייתי נהנה, עומד זקוף וגאה. בעצם, גם המוח אשם… המפקד האידיוט הזה, חושב שהוא משהו מיוחד. אני אל יכול יותר, אני צמא לחשק, אני רוצה לעמוד חזק ואיתן, לא נפול וקטן, אני רוצה לחיות!!!!
ל – מי שבוער מתאווה ומשתוקה עזה מדי אינו יודע אהבת אמת מהי. תשוקה והנאה שלך היא לא אהבת אמת עמוקה. כאן מסתיימת פגישתנו.
פ – לך תזדיין.