שחקן בתהליך השמנה / דוקטור לפט

“תזכור! הן דחו אותך, הן לא רוצות אותך".
“לא התקבלת כמעט לכל מה שניסית".
“תראה את עצמך, כבר שנים שאתה אפילו לא מנסה; אתה לא רוצה כלום, אתה פשוט קיים".
כל זמן שאני רוצה לעורר בי יצר כתיבה ולגרום לעצמי לכתוב טוב יותר – אני מדקלם את זה מול המראה.
כדי לכתוב, כדי למצוא רעיונות טובים – אני חייב להכניס את עצמי לדיכאון לתקופה מסוימת.
אמנם רעיונות מגיעים פה ושם בלי קשר, אך כשאני מדוכדך אני פורח.
זה מסוכן לחיים, לאושר ולהצלחה שלי בעולם וזה פוגע בי, בבריאותי ובסובבים אותי; אך כמו שחקן טוב, אשר מתאים את עצמו לתפקיד מסוים מכל הבחינות – גם אני נכנס לדמות.
כפי ששחקן פותח בתהליך השמנה ארוך ורע, אשר פוגע בו רבות וכל זאת על מנת להכנס לתפקיד בכל הכוח, כך אני נכנס לדיכאון – מוציא את הרע מעצמי.
הרע מעצמי יוצא טוב על הדף – זה מה שחשוב.